ט' באב

מאת: כנרת עוזיאל מכללת "אחלמה"

אנא ה',

גלה את הענוה שבנו

עזור לנו להבין קיומנו לפניך

קטנותנו הרבה,

קיצנו וחדלוננו.

אנא אבינו,

אנחנו טובעים בגאות

תן בנו צניעות ובושה מלפניך,

מלפני שמך הגדול,

לחוש יראתך בלבנו

ולזכור שאתה מחיה אותנו תמיד.

רבונו של עולם,

הלואי שהשקט של הענוה

יזרום ברחובות עריך

והצניעות תקרין נעימות אל חיינו

אל פנינו

ומפנינו אליך

ומפניך אלינו.

                                        (מתוך “ציר כיסופים“, תפילות על א“י)

*  *  *
השבוע חל תשעה באב. יום חורבן בתי המקדש, גירוש ספרד, חורבן בית"ר ועוד אירועים רבים רעים, חשוכים ונוראים בתולדות עם ישראל. קשה לכתוב על ט' באב של העבר, מבלי להתייחס לט' באב של ההווה, העצוב, והמר בו אנו נמצאים.

שלושת השבועות שמי"ז בתמוז ועד לט' באב נקבעו כבכיה לדורות וכימים המסוכנים לעם ישראל - ימי פורענות. נדמה שהשנה, כמו בשנה הקודמת, ניתן להבין למה התכוונו חכמים כשאמרו כך. היינו צריכים להתעורר להרגיש חורבן רוחני במשך כל השנים האלה, אך רחקנו מעל אדמתנו ורחקנו מאלקי השמים והארץ, ומה שפעם נחשב כמרחק רב מתפרש היום כנכון וראוי.

הגלות היא דרכנו לכפר על חטאינו. יש מי שבגלותו הפרטית מכפר על ההתרחקות הכללית. הערבות ההדדית בישראל צריכה לגלות לנו כי כל המעשים, הגזרות וההתרחשויות הם פרי מעשים של כולם, אין מי שיכול להוציא עצמו מן הכלל. "הואיל וכל הוויה חדשה היא הפסד ההוויה הראשונה, מן ההכרח כשיתגלה המשיח, יהא שינוי מציאות, העדר והפסד הוויה, ואז תתחיל ההוויה החדשה, הווית משיח בן דוד" (המהר"ל מפראג).

יום אבלות זה מחבר את כולנו לתודעת המקדש ומשיח בן דוד שנולד ביום זה, הערגה למקדש והציפיה לבואו צריכות להיות כלולות בעשיה, לקרב את כל העם הקדוש הזה לרצון ולציפיה - כל אחד כפי יכולתו, ללא לאות ויאוש, בשמחה ובאהבה, מתוך כף זכות וראיית צלם אלוה ממש בכל אחד מישראל.

"הכוח המחיה את נשמת ישראל היא העריגה הנפלאה לבנין בית המקדש, ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו האידיאלית המקוה, שרק צפיה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולם, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם והמשכם ההסתורי [הרב נהג לכתוב הסתוריה ב-ת' על שום הסתר י-ה], ובנקודה עליונה זו גנוז כל עז החיים של קישור האומה לארץ ישראל. וכל המצוות התלויות בארץ באיזה מדה שהן נוהגות, הן שומרות את הלֵח של טל החיים זה היסודי" (הראי"ה קוק).

מי יתן ויהפוך יום זה עוד השנה ליום של ששון ושמחה, ונזכה להתפלל מעומק הלב ולהרגיש בכל נים ונים את חסרון הבית הגדול, ולבקש את בניַנו מתוך כיסופים אמיתיים, ויתהפכו כל הגזרות לניסים גלויים ולבשורות טובות, ונצא מגלות לגאולה, מצרה לרווחה, ומאפלה לאורה. 

אחלמה - מכללה ללימודים רוחניים ע"פ חכמת הקבלה
 
רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars  בפייסבוק

למאמרים נוספים:
מחורבן לאהבה
דבק של אהבה
ירושלים של זהב
מהי אהבה?
עוד בת ציון בוכיה