סוכה של שלום

מאת: דודי אהרוני, "קבלה לעם"

 

במהלך השנה מספר תקופות מיוחדות בהן מעניין יותר לצאת לטייל ברחוב מאשר להישאר שוב בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ - זה שבשלט הטלוויזיה או זה הממוקם על מקלדת המחשב. אחת מתקופות אלו היא חג הסוכות שחל השבוע - חג צבעוני, מיוחד, משפחתי ומשמח.

מרגש לראות כיצד בכל פינה מוקמת סוכה מסוג אחר. בראש ניצבות הסוכות "המקצועיות" - אלה שנבנו אחר עמל רב מדפנות עץ משובח. אחריהן, הנפוצות ביותר, נמצא את הסוכות "הסטנדרטיות" - אלו המורכבות בין רגע כמו לגו.
במגזר הדתי נפגוש ב"מרפסות הסוכה", המוקמות אחר כבוד על מבנים גבוהים או על עמודים שנשלפים לכבוד החג. יפים מכל הם הילדים המתרגשים ורואים בכל התהליך אפשרות של בניית בית קטן מְערבה.

לצד קישוטי הסוכה המנצנצים להם מכל עבר, תורמים לאווירת החג ארבעת המינים - ארבעה מינים של צמחים אשר יחד עם הסוכה המקושטת הופכים את החג לעשיר במנהגים. לאמיתו של דבר, עשויים מרבית המנהגים להיראות לא הגיוניים בעיני המתבונן מהצד. מדוע, אם כן, קבעו חכמי הקבלה דווקא את הסימנים האלה? מדוע  אנו מברכים על אתרוג ולא על עגבנייה? ועל מה באמת מרמזים לנו מנהגי חג הסוכות?

הקבלה יוצקת לתוך ההגדרות המוכרות תוכן רוחני, ולפתע מתמלאים מנהגי החג והתמונה הצבעונית משמעות אחרת לגמרי.

עולם כמנהגו נוהג

כל אחד ממנהגי החג מסמל פעולה אותה מבצע האדם כאשר הוא מעפיל אל המרחב הרוחני. מנהגים כגון ישיבה בסוכה או ברכה על ארבעת המינים הינם סימנים שנועדו להצביע על גילוי רוחני שהרגיש המקובל בנשמתו. 
 

המקובלים מגלים כי תכונת הכוח העליון המנהיגה את כל רבדי המציאות הנה תכונת הנתינה והאהבה. הם מספרים לנו כי את המציאות הרוחנית אפשר לקלוט רק דרך התדר של אהבת הזולת. בהתאם לכך, מקובל שפיתח את נשמתו, כלומר את תכונת אהבת הזולת, משתווה לחלוטין עם תכונת הנתינה והאהבה של הכוח העליון ולכן הוא מגלה אותו. זה נקרא בקבלה: גילוי רוחני.
 

על-פי אותו עיקרון נסתר מאיתנו העולם הרוחני. הוא נעלם מחושינו משום שאנו מכוילים לתדר קליטה אחר, תדר אשר ביסודו עומדת אהבה עצמית, אגואיזם. במושג אגואיזם, הכוונה היא שאני מרגיש רק את רצונותייו - אני מתאמץ לספק אותם, גם אם זה בא על חשבון ניצול האחר.

על טעם ועל ריח 

בניגוד לאיסטינקט הראשוני שלנו, קיום מעשי של מנהגי החג משמר את מסורת ישראל, אולם אין בו כוח רוחני כלל ועיקר. במושג "כוח רוחני", כוונתנו לפעולות שמתקנות את נשמת האדם. תפקיד מנהגי החג להוות מעין תמרורים שיזכירו לנו את תפקידנו הרוחני ואת התיקון האמיתי שעלינו לבצע - לשנות את הטבע האגואיסטי שלנו לאהבת הזולת.

להלן כמה מושגים ומשמעותם הרוחנית על פי הקבלה:

הסוכה
מסמלת את מבנה נשמת האדם. האופן שבו הנשמה מתעלה מעל לאגו מתבטא באופן סימבולי בחוקי בניית סוכה.

הסכך
מסמל את כוח ההתנגדות לאגואיזם. את הסכך אנו מתקינים מענפים שהם פסולת, כלומר, דבר שאינו בעל חשיבות. אף על פי כן, אנו מציבים את הסכך מעל לראשנו והוא שמפריד בינינו לבין השמיים. מטרת מנהג זה לציין תהליך המתרחש בפנימיות האדם: בתחילה נראה לאדם הצורך לאהוב אחרים טפל ומעורר סלידה, בדומה אותה פסולת. בשלב השני, לומד האדם להעלות את החשיבות של אהבתו לאחרים לרום המעלה. בזכות שינוי היחס לזולת הוא מגלה את הקשר עם הכוח העליון.

ארבעת המינים
ידועים בטעמם ובריחם המיוחד. טעם וריח הם שניים מתוך חמשת החושים באמצעותם חש האדם הנאה, אולם תענוגות אלה מספקים את רצונותיו האגואיסטיים. המנהג הנפוץ לאגד את ארבעת המינים יחד ולנענע אותם מסמל את הבקשה המתעוררת בליבו של האדם, לאהוב את הזולת. אז, הוא פונה אל הכוח העליון ומבקש ממנו שייתן לו אפשרות להשתנות ולהיות כמותו.

סוכה של שלום

הקבלה מלמדת אותנו כיצד להקים סוכה פנימית בליבנו. זוהי סוכה של שלום, סוכה של אהבת אחים ואחדות בין כל פלגי עם ישראל. תקופת החגים, היא הזדמנות נפלאה עבורנו להתעלות מעל למחלוקות, לפירוד ולשנאת החינם. כשנתאחד בינינו באהבת הזולת, הערך שעל בסיסו נוסד עם ישראל, אז תתגלה בקשרים בינינו האהבה, שתמלא את ליבנו בשמחה ובשלום.

 
_________________________________________________________________________________

למאמרים נוספים:
ארבעת המופלאים של סוכות

ראש השנה הקבלי

העיר שלא חוברה - ירושלים

טיפ קטן ליום כיפור

עוד בת ציון בוכיה