חורבן ובנין

מאת: כנרת עוזיאל מכללת "אחלמה"

"מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (רמב"ם, "הלכות בית הבחירה" א', א'). בני ישראל מקבלים תורה מסיני ומצווים לבנות משכן. התבוננות אמיתית במידות המשכן תגלה שהיה בו מקום מאד מצומצם, לא די כדי להכיל את כל בני ישראל, אך כשקוראים על המשכן מצטיירת תמונה של מקום רחב ומרווח.

בני ישראל נכנסים לארץ, המשכן עובר תהפוכות ולבסוף נבנה מקדש. על ההבדל בין המשכן למקדש נתמקד במאמר זה בע"ה.

דוד המלך משתוקק ונכסף לבנות בית לה': "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כ"ז). אנחנו מתפללים לבניינו בקרוב, דורות שלמים עסקו בכמיהה ובתפילה למקדש. נביאים ונבואות, אנשים רבים עוסקים בחקר המקדש והכינו חלק מכליו על-פי נתונים תורניים ומדות מדויקות. כמיהה, תפילה, השתוקקות, געגועים - לְמה? מה יש בו שהעינים נשואות אליו?

הבית הזה הוא מרכז לכולם, מרכז רוחני ממנו הקשר עם בורא עולם. שלמה המלך בונה את בית המקדש הראשון העומד על תילו 410 שנה ונחרב בידי נבוכדנצאר מלך בבל. דוד המלך קובע את היסודות למקדש זה: הוא מעלה את ארון הברית, חופר את היסודות, בונה מזבח בהר המוריה - הוא הר הבית, וקובע עם שמואל הנביא את משמרות הכהונה והלויה העתידות לשמש במקדש. שלמה המלך בונה את הבית במשך שבע שנים וחונך אותו ברוב עם.

בעקבות חטאי העם הם יוצאים לגלות של שבעים שנה, ואחר כך מתחילים בבנית הבית השני.  

עשרים ושתיים שנה ארכה מלאכת הבנין, וביום ג' באדר נחנך הבית השני. מלכים גוים רבים תרמו לבנין הבית, ותקופת בית שני היתה אחת מתקופות הפריחה הגדולות של עם ישראל והעולם. הבית נבנה בשלבים, ולשיא תפארתו הגיע בימי הורדוס: "כשהיו עוסקים בבנין ביהמ"ק בימי הורדוס, היו יורדים גשמים בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתם וידעו שמלאכת שמים בידהם" (תענית כ"ג, א').

המקדש הראשון - שרתה בו קדושה עליונה, וכל זמן שנשמרה בו הקדושה יכול היה לעמוד על תילו. ברגע בו חטאו ישראל בגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, לא יכול היה המקדש להתקיים כי לא היה ראוי שתשרה עליו שכינה.

בית המקדש השני - מעלתו לא היתה גדולה כראשון, אלא שמעלתו היתה באחדות ישראל שהתקבצו כולם כדי לבנות בית לה', ובו היה מזבח אחד וכהן אחד ונאסר בו כל מה שסימל את הפירוד בבית ראשון כדגמת הבמות. בית זה נחרב בגלל שנאת חינם שגרמה לפירוד ופגעה במעלתו של המקדש ובאחדותו.

בנין וחורבן ושוב בנין וחורבן... מה המטרה? האם בכל פעם שנפר את הכללים יישברו הכלים? ואם כן, האם החורבן עזר?

רבונו של עולם - אין כוונתו לשחק לגו, לבנות ולהרוס. החורבן וההרס, תפקידם להעיר ולהסב את תשומת לב העם למעשיהם. קרבת הקב"ה היתה כה גדולה בימי מקדש שלמה, עד כי לא ניתן לנו - הרחוקים מזמן זה - לתפוש את מעמד העליה לרגל לירושלים, הקרבת הקרבנות, יום הכפורים, סוכות ושמחת בית השואבה. יש מי מאתנו שקרא על כך בספרים או חווה זאת בפנימיותו, ויש מי שרחוק מלחשוב על מציאות כזו והיא נדמית בעיניו כסיפור רחוק ודמיוני.

הקרבה והפתיחות מקלקלות לעתים את השורה. התרוממות הרוח פרצה גבולות בימי בית ראשון, והרצון להשיג אלוקות כמה שיותר קרוב - גרם לשבירת הכלים. העם לא היה מוכן להביט ולהתבונן במעשיו, עד שחייב היה הקב"ה לגזור גלות על העם כדי שזה יתעורר שוב לאהבה ויראת שמים. וכידוע, כשמביטים על הדברים ממרחק, הם מאירים יותר. נסו פעם להתקרב ממש לאור ותגלו עד כמה אתם אחד. הגבולות מטשטשים. לאהבה זה מצוין, אך כדי להגיע ליראה צריך להתרחק ממקור האור ואז רואים את התפשטותו ואת הנקודה ממנה הוא מאיר.

החורבן היה הצעד האחרון של הקב"ה כדי לעורר את העם. הוא קרא להם באמצעות הנביאים והם לא הטו אוזן, היו גזרות אך לא כולם הרגישו אותן, המצור הכביד יותר אך גם שם שכחו מי מנהיג את העולם ושוחד אפשר את המשך העבודה במקדש עד שלא נותרה אפשרות בידיו של הבורא אלא להחריב את הבנין, כדי שיוכלו לראות כולם - גם מי שמסרב להתבונן - ומשם לצאת לגלות כדי שתתעורר תשוקתם לקודש.

כזכור, בי"ז בתמוז בטל התמיד. קרבן התמיד היה קרבן שהקריבו תמיד בבקר ובין הערביים. הוא היה קבוע. כדי להעיר את העם, נאלץ הקב"ה לשבור את הקביעות ולבטל את התמיד, כי כל עוד גזרה על העם אך יש לו דברים קבועים - הוא אינו מרגיש כל כך בהעדר, אך חורבן הקביעות מגלה את האמת. מתוך השברים נבנה הגעגוע למקדש הבא. הכאב חיבר את כולם.

געגוע הוא מלשון להגיע ולגעת. עם ישראל, עם קדוש, רצה להגיע שוב ולגעת בקדש. הם משתדלים יחד וה' עמם במלאכתם, אך שוב הם שוכחים שבית המקדש הוא מרכז העולם והם, כממלכת כהנים וגוי קדוש, צריכים להשתמש באיכותם הרוחנית ולהאיר לעולם כולו כמשמשים בקדש. בית המקדש השני חרב, והפעם הגלות ארוכה ארוכה. עד שנבין, עד שנתבונן.

בימי חורבן הבית הראשון, היה קל יותר. היו אנשים שהיו שם ובנו את הבית השני, הזכרון היה טרי. היום, אחרי כל כך הרבה שנות גלות, אנחנו רק יכולים להתחבר לתחושות, לדמיין את החוויה. אין הריסות גשמיות שיזכירו לנו את החורבן. כשרואים תל חרב אפשר להתבונן בו ולהבין בסיעתא דשמיא שמה שעשיתי גרם לחורבן. כשהתל החרב הוא זכרון רוחני, קשה יותר להבין זאת.

ואם תאמרו 'יש לנו מזכרת מהמקדש: הכתל המערבי', גם זה אינו די, כי המקום הקדוש ביותר לעם היהודי אינו הכתל המערבי אלא אבן השתיה הנמצאת על הר הבית ומסגד בנוי מעליה. הגלות בה אנו נמצאים היא הגדולה מכולם, כי הבית חרב, אך שני דברים נותרו ממנו: קיר העניים - הוא הכתל המערבי ששכינה אינה משה ממנו, ואבן השתיה - ממנה השפע לעולם כולו, ממקומה נצבר עפרו של אדם הראשון, עליה נעקד יצחק אבינו, שם נרדם יעקב אבינו בחלומו, ועוד קודם הקריבו במקום זה קרבנות אדם הראשון, קין והבל, נח ובניו.

אנו מסתפקים במה שיש, ויש מי שעיניו אינן נשואות אל קדש הקדשים כי הוא אינו יודע כי זה רחוק. התרגלנו לקביעות. העונש שבחורבן ובגלות בא כדי שישראל יכפרו על עוונותיהם, אך עלינו לזכור כי עם חורבן המקדש בכל העולם נוצר חסרון.

י"ז בתמוז - תחילת ימי הפורענות. י"ז בגימטריה טוב (17), להודיענו שאין דבר רע שאין כוונתו לטובה והרע הוא בעינינו הגשמיות.

החורבן - מטרתו לצור בנין. הגלות - גאולה. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" (שלום חנוך), אם לא היה חושך לא היינו יודעים שבא האור.

גלות אחרונה, בה אנו מצויים, מוכרחה להתעסק בחורבן שבעבר ובבנין שלעתיד. עלינו לדעת לא רק את חורבן הבית הראשון והשני, אלא את החורבן שנוצר מאז ועד היום. משברים קטנים וגדולים, שואה ופרעות בארץ ובחו"ל, גלויות גופניות כגון אנוסים וגירוש ספרד, גלויות רוחניות - התבוללות והתרחקות מאלוקי ישראל. וגם בדורנו לא נעלמו גלויות אלו.

כדי שנוכל להתבונן באמת עלינו להתאזר באומץ לב, כי בנין דורש שינוי ויותר מכל הוא דורש עשיה פעילה. ללמוד את תפקידנו כעם סגולה, להתקדש ולהטהר, לגמול חסד, לנהוג בעז ובענוה, לשתות מאותה אבן שתיה שהיא תשתית העולם. ומתוך החורבן נזכה לבנות ולהבנות במהרה בימינו. אמן.

אחלמה - מכללה ללימודים רוחניים ע"פ חכמת הקבלה

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars  בפייסבוק

לשיחה אישית עם לאה שירה גד, מיסטיקנית המתמחה בנומרולוגיה קבלית, תקשור, תורת השמות והילרית, ניתן ליצור קשר עם מרכז המומחים של ישראל בטלפון: 
072-3401003 שלוחה 51   

למאמרים נוספים:
מחורבן לאהבה
דבק של אהבה
ירושלים של זהב
מהי אהבה?
עוד בת ציון בוכיה