מהו הרגע המתאים?

מאת: נחום תמיר

שלמה ארצי שר את השיר "את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים", משמע לכל דבר יש עת.

שלמה המלך החכם באדם, נקרא כך היות וידע, שלט והכיר את כל חוכמות העולם ואת כל השפות. מהו מקור של כל נברא ותכליתו, וכיצד ניתן לשלוט עליו. הוא שלט במלאכים, בשדים, בשפת הדבורים בחי בצומח ובדומם. שלמה היווה מוקד לעליה לרגל לכל מלכי עולם לשמוע את חוכמתו. הוא היה למעשה המתנה שקיבל דוד מלך המשיח על פועלו (הבנים הם המתנה להורים).

המקור "ירושלים של זהב" היה בשל העובדה שבתקופתו ירושלים הייתה רוויה בגושי זהב. תקופה זו אגב נמשכה כ-40 שנה וכונתה כתור הזהב, מה שמלמד אותנו כי בזמן שיש שלום אזי יש שפע כלכלי, וחיבורו של שלמה לנשים רבות נבע מהעובדה שרצה לכרות ברית שלום ע"י הכנסת אורחים לביתו ונישואים של בת מלך ממדינה שכנה.

שלמה המלך כתב שלושה ספרים: שיר השירים, קהלת ומשלי. את ספרו קהלת מסיים בפסוק (יב', יג'): "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם": משמע שאם יש הכול ואין ידיעה (חיבור) שיש השגחה מוחלטת, נפספס את תכלית הבריאה, ומתוקף הקדמה זו הוריש לנו החכם באדם שיש עת (זמן) מתאים לכל דבר, וכל ניסיון של שינוי מהווה פספוס של היעד והמטרה.

 
לעיתים נדמה לנו שהגיע הזמן לעשות מהלך מסויים, התנאים, הסביבה, התקופה והרצון העז משכנעים אותנו לפעול. אך לא תמיד הכל מתקדם כפי שחשבנו, קורה שמפספסים ויתרה מזאת, התוצאה שהתקבלה היא ההיפך הגמור ממה שייחלנו.

קהלת ג': "לַכּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיםִ, עת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד אֶת-הַכּל עָשָׂה (הד') יָפֶה בְעִתּוֹ".

יוסף הצדיק ישב בבור האסורים כעשר שנים, ובעודו מבקש טובה משר המשקים "זיכרני והזכרתני" הוא מקבל על כך עוד שנתיים מאסר על שבחר באדם לשחרר אותו ולא סמך על בורא עולם. מרגע שהמזל משתנה אצל יוסף הצדיק, מתואר המשפט "ויריצוהו מהבור" כלומר, כשמגיעה שעתו של אדם להיפתח ולעלות לגדולה, הכל קורה ומהר.

מסיפור יוסף אנו למדים על ראיית הנסתר וחוכמתו של בורא עולם שחשש שמרגע שיוסף יעלה לגדולה הוא עלול לשכוח את אחיו ופשוט להתאכזר לבני עמו על מה שעשו לו. ננסה לחשוב כיצד ההיסטוריה הייתה משתנה לו הדברים היו קורים אחרת.

אנו חיים בעולם שבו הסבלנות היא מצרך יקר. אם נסתכל על המילה סבלנות נגלה כי היא מכילה בתוכה אותיות ס. ב. ל כלומר צריך לסבול בכדי להגיע למטרה.

אם נסתכל על הלימודים בגיל צעיר ועל החוויות בשירות הסדיר, בטירונות ולאחר מכן במילואים, נגלה שבעצם היינו בנויים בכל תקופה למשהו אחד וזה היה נראה לנו הגיוני כי זה הזמן הראוי לכך. תארו לעצמכם שהיו מציעים לאנשים לדחות שירות חובה לגיל שלושים, כדי להספיק ללמוד ולהתפתח ואולי גם להקים משפחה ואז להתגייס לשלוש שנות שירות ולעבור טירונות ואת כל מה שצריך. בהחלט זה היה נראה לנו לא הגיוני שכן זה לא נעשה בדרך הנכונה ובזמן המתאים.

כך גם החיים שלנו בנויים לפי סדר והיגיון. המונח "אסור לדחוק את השעה" מראה לנו שזמן הוא מרכיב יקר אולם לא תמיד לטובתנו וכי "לַכּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיםִ".

אז בואו נחשוב בצורה יותר מבוקרת ונתכנן תהליכים ומהלכים בצורה נכונה יותר. לא נדחק את השעה, אולם גם לא נעכב, וכשנדע ש"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים", והכל מבוקר, נהיה פחות תחרותיים.

לפני שתשאלו שאלות כגון: "למה הוא בנה בית לפניי?" או "למה היא נכנסה להיריון לפניי?", נסו לחשוב על התהליך שהיא חוותה, אולי היא נישאה שנתיים לפני והיא כבר ניסתה שנה להיכנס להיריון ,או ההוא שהתחיל לבנות הגיש את הניירת שנה לפני וגם הוא "לא ליקק דבש". תזכרו שלכל אדם יש את הסרט שלו, אי אפשר לגלות מה היתה הדרך להגשמת המטרה.

קצת מחשבה שיוצרת מציאות כאקטואליה לשבת.

שלכם

נחום תמיר - ייעוץ נומרולוגי

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars  בפייסבוק.

למאמרים נוספים:
היסודות ברפואה הקבלית
קבלה מתוך עלות התודעה
על עין הרע
תורת האותיות ע"פ הקבלה
נקודה למחשבה