עניי עירך קודמים לכל

מאת: נחום תמיר

בספר דברים פרק ט"ו כתוב: "כי יהיה בך אביון, מאחר אחיך (כלומר אחיך שכנך, או אח במובן כל ישראל אחים) בשעריך לא תאמץ מאחיך האביון".

הרבה ממושגי היומיום שלנו לקוחים מחז"ל, הביטוי: "הפוך על הפוך" (הכשיל את עצמו), "תפסת מרובה לא תפסת", "לך אל הנמלה עצל" , "הלך זרזיר אצל עורב" (כלומר מצא מין את מינו) וכו'. מושגים קולחים אלו מהווים חלק מהווייתנו, והם אינם מושגים בעלמא אלא בעלי תכלית.

המושג "עניי עירך" מתבטא במובן של: "לא תעלים עיניך ממנו". "עניי עירך" לא ממש צריכים להיות עניים, אלא גם בעלי המקצוע הנמצאים בקרבך, ממש מתחת לאפך, אותם תפגוש בברית או בר המצווה, ובחתונה של מכר משותף.

ישנה תופעה ידועה של מחפשי שירות המרחיקים לכת, ובלבד שלא יקחו את בן הישוב. אנשים מעדיפים לברוח לבתי קפה מחוץ ליישוב, על מנת לא להיטמא עם אנשי הישוב איתם הם חיים ביומיום, נשמע תמוה, אולם כך העניין.

מישהו אמר לי פעם בטיול בחו"ל: "יש כאן מלא אנשים מהיישוב", עניתי לו "מצוין כך קל יותר לשמור על קשר" (תלוי מהיכן מסתכלים על כך). הסביבה שלנו אינה מקרית, יש קשר רוחני בינינו לשאר השכנים/תושבים וכו'...

ישנה הלכה מפורשת בשולחן ערוך שמדברת על "קמחא דה פסחא" באותו עניין, אשר קובעת: "קודם כל עניי עירך". חיזוק לכך הוא הפסוק "הילכו שניים יחדיו בלתי אן נועדו" (ספר עמוס). הרי העולם מונהג בהשגחה פרטית מדהימה, ואם שנינו מאותו הכפר ישנה לסיבה לכך.

ישנם לא מעט בעלי מקצוע או אנשי עסקים שמדירים את רגליהם לערים אחרות ולא פותחים את עסקיהם בעירם הם מחשש שהאוכלוסייה לא תפרגן והפרנסה תהיה קשה.
לא מזמן אמר לי אדם בנושא זה: "עניי עירך קודמים לכל, ומעניי עירך תישאר עני", ולכן החליט להעביר את העסק שלו לעיר אחרת והוא מדווח כי שם הפרנסה טובה יותר.

למעשה, אנו מאבדים אנשי מקצוע טובים שבורחים למקומות אחרים. לו היינו משכילים ומעניקים פרנסה לעניי עירנו והכוונה לאנשי המקצוע שבהם, היינו מקבלים שירות טוב יותר, ממש מתחת לאף.

יש לי חבר קרוב שנוסע עד חיפה לקנות פירות וירקות, כי שם הסחורה טובה וזולה. ציינתי בפניו שגם כאן (בעיר שלי) הסחורה טובה ודומה במחיר, לא צריך לבזבז זמן ודלק, אם נעשה חישוב נגלה שזה בדיוק אותו הדבר. אז למה סתם לשרוף אנרגיה? למה לא לשפוך שפע על הסביבה שאתה חי בה? מרגע שהעצמת את האחר אתה בעצם מעצים עצמך!

"עניי עירך" מתכוון באמת לעניים שבהם, וכאן מדובר בהגדלת מידת החסד עם הזולת. אגב, כאשר אדם עושה חסד עם הזולת ולא עם בני ביתו הוא מפסיד גם כן. בנוסף לביטוי: את המילה "ונתנו" אפשר לקרוא מהסוף להתחלה, כלומר מי שנותן לעניי עירו סופו שמקבל בחזרה, שוב מוצאים את הקשר לפרנסה.

"עניי עירך" זה גם הנשמה שלך ומה שמסתעף ממנה כגון: האישה והילדים. ממש כמו הסיפור הידוע על הגבר שכולם שיבחוהו על אדיבותו בפני משפחתו, והם בכלל כמהים שיעשה עימהם חסד.

קיימת אימרה בחסידות, שמתארת כי יחס הבורא אל האדם הוא פונקציה של יחס האדם אל אשתו וילדיו, כמו רפלקטור כלומר מן המיקרו אל המאקרו. "עני" הוא אדם בעל חוסר מסויים, וחוסר מתבטא גם בדרך בה הסביבה הקרובה והרחוקה מתייחסת אליו.

אנו חיים בעולם קטן ומלא ברפלקטור וכולנו מצפים מכולם לקצת פרגון, אהבה, אכפתיות ונתינה. לא צריך שהאדמה תבער חלילה בכדי שיראו שאנחנו מסוגלים לתת. נהפוך הוא, לו השכלנו להבין שלפעמים האדמה רועדת על מנת שנאחז האחד בשני מזמן, היינו נראים אחרת וחוסכים מעצמנו המון אי נעימויות.

אז תזכרו לתמיד: "תפרגנו, ויפרגנו לכם", "תתנו, ויתנו לכם".

שלכם

נחום תמיר - ייעוץ נומרולוגי

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars  בפייסבוק.

למאמרים נוספים:

אהבה היא השיטה

להיות ישראלי

דבק של אהבה

חוק האהבה

בעין ישראלית