שירת העשבים - טו בשבט בראיה רוחנית

נפגשו רב יצחק ורב נחמן ושוחחו בדברי תורה שעה ארוכה. כשנפרדו, ביקש רב נחמן: "יברכני, רבי"! השיב לו רבי יצחק: "אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך אמר: "אילן, אילן! במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין; שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה; שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך - - - אלא, יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך". אף אתה, במה אברכך? אם בתורה, הרי (יש לך) תורה; אם בעושר, הרי עושר; אם בבנים, הרי בנים - - -אלא יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך". תלמוד בבלי, מסכת תענית דף ה.

בכל שנה, קצת לפני בוא האביב אנו חוגגים את חג ט"ו בשבט, חג שבו הילדים שותלים שתילים, אוכלים פירות יבשים ומלמדים אותם שזהו "יום ההולדת לאילנות" הכל נכון והחוויה לילדים הינה חוויה שאני זוכרת עד היום .

אז איפה ומתי לראשונה רואים את חג טוב בשבט במקורות ?

במסכת ראש השנה במשנה מתוארים 4 ימים לראשי שנה :

"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּו"ֹ

בחג המסומן בתורה יש משמעות בעיקר טכנית, בתקופה זו, תקופה שבה בין הגשמים לפני פריחת האביב יש את עניין המעשרות, ז"א כי מה שגדל לפני ט"ו בשבט הינו יבול שחייב במעשרות מסויימים, ומה שגדל לאחר ט"ו בשבט מחוייב במעשרות אחרים .

"יש ביום זה מעניין שבח ארץ ישראל, כי ביום זה מתחדש כוח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פירותיה ולהראות שיבחה. ט"ו בשבט הוא יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כוחותיה להוציא שמנה ודובשה. יום של שמחה הוא לישראל נוחליה, אוהביה ומצפיה".(ספר התודעה)

בערך במאה ה 17 החלו המקובלים בצפת לחגוג את החג בצורה רוחנית ועמוקה, האר"י הקדוש ותלמידו רבי חיים ויטאל  תיקנו תיקון ט"ו בשבט מעין סדר טו" בשבט ממש כמו סדר פסח, אומרים כי על שולחנו של הארי הקדוש בערב חג ט"ו בשבט היו מונחים יותר מ 130 סוגי פרי .

רבי חיים ויטאל תיקן סדר לט"ו בשבט כאשר הוא מחלק את סוגי הפירות לשלוש קבוצות עולמות :

עולם העשייה, עולם היצירה, ועולם הבריאה .

עולם העשייה – פירות בעלי קליפה שאוכלים רק את תוכם : בננה, תפוז, שקדים

עולם היצירה – פירות בעלי גרעין שאוכלים את חיצוניותם : תמר, שזיף, דובדבן

עולם הבריאה – העולם הגבוה ביותר – פירות המייצגים עולם זה הינם פירות שאת כל הפרי אוכלים ללא פסולת : חרובים, תאנים .

לחג מייחסים מספר סגולות

"אם היו בני האדם יודעים את מעלת היום הזה ומה יכולים לפעול בו, היו מנצלים את כל היום לבקש על רפואות הנפש והגוף ועל הפרנסה. כי בתוך הפירות מגולגלות נפשות רבות, וכשאדם אוכלם בכוונה הראויה, אזי מתעלים ובאים לתיקונם! וכשאדם אוחז בדבר השם, היינו בתפילה ובקשה, אזי לא יצטרך לרפואות גשמיות, כי רפואתו תהיה רק ע"י הלחם ומים ושאר פירות האילן. על כן יברך עליהם בכוונה גדולה ואז תימשך עליו רפואת הנפש ורפואת הגוף ופרנסה בשפע!" (ירננו עצי יער)

יום חג זה הוא סגולה לתיקון חטא האדם הראשון שחטא בעץ הדעת, ולכן סגולה היא להתפלל ולבקש זיווג הגון, פרי בטן (ממש כמו פירות האילן) פרנסה, בריאות ועוד

בספרי הסוד מרבים להשוות את האדם לעץ השדה, העץ והאדם נוצרים מזרע שבו כל התכונות הגנטיות,חז"ל השוו בין העץ לבין האדם:"ככל שחוכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים" (אבות ג) .

וכן רבי נחמן אמר בשירת העשבים המפורסמת שלו כי הבריאה כולה יחד עם האדם מנגנת ניגון אחד.

" כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחינת "פרקי שירה – שיר ה' , ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה ... ועל ידי שהרועה יודע הניגון – על ידי זה הוא נותן כוח לעשבים .. וזה בחינת הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע – היינו שהניצנים גדלים בארץ ע"י הזמר והניגון השייך להם " ליקוטי מוהרן

נעמי שמר הענקית לקחה את התורה הזאת של רבי נחמן כתבה והלחינה את אחד השירים הכי יפים שיש לנו בארץ וככל שקוראים את מילות השיר מבינים את הקשר הבלתי נמנע בין האדם לבריאה:

" דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו , דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה, כמה יפה כמה יפה ונאה כששומעים השירה שלהם, טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את ה' , ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק, וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל, אור גדול אזי נמשך והולך מקדושתה של הארץ עליו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב "

דווקא בחג זה שחוגגים את היבול, את האדמה מהללים ומשבחים את יבול הארץ זו בדיוק התקופה שבה אדם יכול להלל ולשבח ולקצור את הפירות שהוא זרע בשנה האחרונה. אין ספק שביהדות נותנים לנו בחגי ישראל זמן גם להתבוננות פנימה, בחג ט"ו בשבט זה הזמן לזרוע זרעים חדשים, התחלות חדשות וגם לא לשכוח לברך להלל ולשבח את הפירות שזרענו בשנה שעברה ועכשיו אנו נהנים מהם.

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars בפייסבוק.