מהי שירת הים?

שירת הים - שבח והודיה לאלהים:

א אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ:
ג יְהוָֹה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָֹה שְׁמוֹ:
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף:
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ-אָבֶן:
ו יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָֹה תִּרְעַץ אוֹיֵב:
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם:
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:
יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת:
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן:
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד-יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ קָנִיתָ:
יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָֹה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ:
יח יְהוָֹה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָֹה עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
כא וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
כב וַיַּסַּע משֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם:
כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ מָרָה:
כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-משֶׁה לֵּאמֹר מַה-נִּשְׁתֶּה:
כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָֹה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה רֹפְאֶךָ:
כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ-שָׁם עַל-הַמָּיִם: 
 
מנורת המאור פרק ב - תפילה סדר מאה ברכות עמוד 82
"כל האומר שירת הים בכל יום זוכה לחיי העולם הבא. מפני שהוא מאמין בה' ברוך הוא ובנפלאות שעשה עם אבותינו. וגרסינו במסכת חולין בפרק גיד הנשה:" חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל עת שירצו, ומלאכי השרת.
אין אומרים אותה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחדש, ואמרי לה פעם אחת בשמיטה, ואמרי לה פעם אחת ביובל. וגרסינן במדרש יהי אור, בשעה שאומר אדם שירת הים אחר פסוקי דזמרה, כנסת ישראל מתעטרת באותו כתר שמעטר בו הקב"ה למלך המשיח, ועל אותו חקוקים שמות הקדושים, ובו נתעטרו ישראל. יום שקרע להם הקב"ה ים סוף, וניער פרעה וחילו בתוכו. לפיכך צריך אדם לכוון את לבו בשירה זו בכל יום ויום, והזוכה בה יזכה לראות פני המשיח, בתיקון אותו כתר".

פרשת בשלח
פרשתנו מספרת על האירוע הכביר של קריעת ים סוף, שבמהלכו עברו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמצרים הרודפים אחריהם טובעים בים. היבקעות המים והשיטפון שבא לאחר מכן ברגעים הנכונים, מחזקים את האמונה בלב בני ישראל- "וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

בני ישראל מתנסים מיד לאחר מכן במבחן ראשון לאמונתם. הם מגיעים לנווה מדבר בשם "מרה",
זאת, בגלל הטעם המר של מי המעיינות שנבעו בו. העם נמצא במצוקה ומתרעם על משה. הפתרון שמציע האלוקים הוא המתקת המים באמצעות השלכת ענף עץ לתוכם.
 
במדרש נאמר על מעשה זה, "בא וראה שלא כמידת (שלא כמעשי) בשר ודם מידת (מעשי) הקדוש ברוך הוא, בשר ודם ממתיק מר במתוק ואילו הקדוש ברוך הוא ממתיק מר במר".
הר"ן (רבנו נסים, מגדולי פרשני התלמוד. חי בתוניס לפני כ- 700 שנה) מסביר באחת מדרשותיו כי הניסיון נועד להבהיר את מהות האמונה.

האלוקים אינו רק מפקח מלמעלה ומתערב לפעמים, אלא, מקיים את הבריאה כל יום ובכל רגע. משמעות תפיסה זו היא, כי המציאות בה אנו חיים תלויה כל הזמן ברצון האלוקים, שבכוחו כבורא העולם, לבצע שינויים באמצעים שבאופן טבעי משיגים את ההפך...

במשקפיים של המאמין אין מציאות ושמה "טבע". המציאות היא פועל יוצא של רצון האלוקים המעונין כי היא תתנהל באותה דרך כל הזמן, אך אין כל מניעה לכך שבכל רגע נתון ישתנה טבע היצור, ויפעל בדרך שונה ואף הפוכה מדרך הפעולה הרגילה בה הוא מתנהל בדרך כלל.

אם נחשוב על כך, נבין שאין מי שיכול להבטיח כי השמש תזרח מחר מצד מזרח, הגם שמשם זרחה במהלך כל יום באלפי השנים האחרונות. המונח "טבע" משמש כשם כיסוי לכוח האמיתי הפועל במציאות, כוחו של אלוקים. הרבה פעמים שגור על לשוננו הביטוי "בעזרת השם", לאור האמור מתברר כי אין זו אמירה המבטאת רק כמיהה לעזרתו של האלוקים, אלא יש כאן ביטוי לתפיסת האמונה האומרת כי ללא עזרת האלוקים שברצונו אתה קיים היום, לא תוכל לעשות שום דבר מחר...     
 

הסברים ופירושים על שירת הים
נושאי השיעור:
א. השירה - ביטוי במילים של רעיונות פנימיים.
ב. הופעת השירה שייכת לדור בו ניתנה התורה.
ג. בין הלל על נס לשירת הטבע.
ד. החזיר - ניתוק מן העולם העליון.
ה. מיתוק הדינים על ידי חיבורם אל השורש.
ו. התחש - נשאר במקורו ולא ירד אל המציאות.
ז. הגאולה העתידה - גלוי האלוקות בטבע.

במדרש מובאים שלושה דברים שעליהם דורשים את הפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה":
א. השירה - הדור ששר בראשונה הוא שישיר, לעתיד לבוא.
ב. החזיר - עתיד להחזיר את המלכות לבעליה.
ג. הגואל - כגואל ראשון כך גואל אחרון.

נעמוד על הדברים ונבאר בתוך כך שאלות המתעוררות בלימוד המדרש: "מי יאמר לפני שירה תחילה"? הדורות כולם באים לפני הקב"ה, ושואלים: "מי יאמר לפניך שירה תחילה?"
מכאן, שיש דור שהוא הראוי והמתאים ביותר לומר שירה. יש דור שזו תכונתו. לכל דור יש תכונה מיוחדת ואופי מיוחד, כדברי הגר"א: "בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא,
ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע... וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה".

דורו של משה היה מיוחד בכך, שהופיעו בו דברים שמשפיעים על העולם כולו לדורות, כמתן תורה, יציאת מצרים ושירת הים ועוד, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא שמופיע דברים אלה. המדרש מלמד,
שדורו של משה מיוחד בהופעת השירה בעולם, ויש לעמוד על משמעות הענין.

מהו עניינה של השירה?
המילים הן לבוש למציאות הפנימית הנשמתית. מחשבותיו של אדם, הגיונותיו ושאיפותיו מתלבשים במילים ומופיעים בעולם.

בצורה כזו, המילים משמשות ככיסוי למציאות הפנימית, ככל לבוש, המכסה ומסתיר את המציאות הפנימית. אולם, פעמים שהמילים משמשות כגילוי, ולא רק ככיסוי, מופיעות בצורה מלאה ברעיונות נשמתיים, והמפגש עם המילים הוא מפגש עם הנשמה שהן באו לגלות. כך הוא הדבר בתורה, שמילותיה מופיעות: עומק פנימי, נשמתי, נסתר. זוהי משמעותה של שירה, שבאה לגלות עומק פנימי על ידי מילותיה.

שירת הים היא אם כל השירות     
מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצאנו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל. פירוש הדבר הוא, שבשירת הים מופיע עניינה של השירה בצורה מלאה. דורו של משה הוא הדור המתאים להופעת רעיונות פנימיים ועמוקים במילים - זהו הדור בו נאמרה לראשונה שירה,
וזהו הדור בו ניתנה התורה, שנקראת שירה. עד אותו דור לא היתה יכולת להופיע דברים פנימיים במילים, ומשירדה לעולם תכונה זו, הרי שהופיעה באמירת השירה ובנתינת התורה, שזהו עניינה - לתת ביטוי אמיתי ומלא לעולם הרוחני.

מי שאמר שירה תחילה - הוא שאומר שירה גם לעתיד לבוא. מדוע?
הדור שבו הופיעה תכונה זו של אמירת שירה לראשונה הוא הדור שדרכו ירדה תכונה זו לעולם, ודור זה ממשיך את הופעת הענין בכל הדורות.

על הפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה" דרשו חכמים שמרומז בזה שמו של משה בראשי תיבות. נראה בביאור הדבר, על פי דברי חז"ל שנשמתו של משה מתפשטת בכל דור ודור. ההופעה המיוחדת שירדה לעולם על ידי משה, מופיעה בכל דור על ידיו, בהתפשטות נשמתו בתלמידי חכמים שבדור.
הדור שבו הופיעה בעולם על ידי משה אמירת השירה, שהיא יכולת להביע עולמות רוחניים במילים - הוא הדור המופיע תכונה זו גם בכל הדורות הבאים, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא יאמר שירה.

נראה, שיש לקשור לעניין זה את דברי הגמרא, המבדילים בין אמירת הלל לאמירת שירה.
אמר רבי יוסי: "יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני, והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, כי קאמרינן בפסוקי דזמרא".

פסוקי דזמרא הם שירת הטבע, שירת הבריאה. ההלל נאמר על נס, החורג מן הטבע, ועל כן אין לומר הלל בכל יום, שכן אמירה כזו מראה כאילו אין ערך לטבע אלא רק לניסים.

בגמרא מובא, שההלל תוקן על ידי משה וישראל שעלו מן הים. ראשיתה של שירת הים היא בהלל - בנס החורג מסדרי הטבע. לעתיד לבוא, יאמר אותו דור שירה לפני הקב"ה, ופירוש הדבר שהנס הופך לטבע. ההופעה האלוקית שהיתה בראשיתה חריגה מן הטבע, הופכת לחלק בלתי נפרד מן המציאות, לדרך חיים בה מופיע גילוי אלוקי בתוך הטבע, ולא כחריגה ממנו.

 
לשיחה אישית עם לאה שירה גד, מיסטיקנית המתמחה בנומרולוגיה קבלית, תקשור, תורת השמות והילרית, ניתן ליצור קשר עם מרכז המומחים של ישראל בטלפון:
072-3401003 שלוחה 51 

למאמרים נוספים:
תהליך ירידת הנשמה
משמעות ע"ב השמות
האדם ופועלו בעולם המלכות
שמו של האדם
אם נדע לאהוב