כל המאמרים של מיטב המומחים פעם בשבוע ישירות למייל שלך.

מסע אל מסתרי שפת הרוח

מאת: "קבלה לעם"

אותיות השפה העברית הן עשרים ושניים סימני קוד שבהם משתמשים המקובלים לתאר את תהליך הגילוי של המציאות הרוחנית. אם נקרא בספרי הקבלה מתוך השתוקקות להגיע להרגשת העולם הרוחני, הכוח המיוחד שטמון בספרים יפַתח את הנשמה שלנו "כאשר רצה הקב"ה לעשות את העולם, כל האותיות היו עוד סתומות. ואלפיים שנה מטרם שנברא העולם, היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות" ("ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא").

העברית אינה שפה ככל השפות. השורש שלה הוא רוחני. המקובלים מבטאים את גילוייהם הרוחניים באמצעות אותיות השפה העברית והיום ניתנת לכל אחד מאיתנו הזדמנות יקרה מפז להכיר את עולמם ולחוות את החוויות הרוחניות שהם חווים.

סוד האותיות

אותיות השפה העברית הן עשרים ושניים סימני קוד שבהם משתמשים המקובלים לתאר את תהליך הגילוי של המציאות הרוחנית. המציאות הרוחנית עצמה, משולה ל"אור המופשט מכל צורה", ומסמל אותה הדף הלבן הריק. את התחושה הראשונה שמרגישים עם הכניסה למציאות הרוחנית מתארים המקובלים כ"נקודה שחורה בתוך האור הלבן".

הנקודה הקטנה הזו היא שורש הנשמה שלנו. אם מצרפים לנקודה הזו רצונות לאהבת הזולת, היא מתפתחת והופכת לחוש שלו אנו קוראים "נשמה", ושדרכו נוכל להרגיש את העולם הרוחני.

קידוד רוחני

"כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון" (האר"י, שער ההקדמות). לכל אות צורה ייחודית משלה, המורכבת מקווי רוחב (ימינה-שמאלה) ו/או קווי אורך (מעלה-מטה). קווי הרוחב מבטאים את עוצמת האהבה והנתינה שבנשמה, וקווי האורך מתארים את האורות שממלאים אותה. כך, עשרים ושתיים האותיות השונות מבטאות עשרים ושניים סוגי מילויים של הנשמה באור העליון.

כאשר עשרים ושתיים האותיות, מצטרפות למילים ולמשפטים, מתהווה שפה ייחודית, שמשמשת את המקובלים לביטוי החוויות שעברו בתהליך התפתחותם הרוחנית.

האות ק - כדי לקרב אותנו אל הבורא יורדת עלינו הארה קטנה מהעולם העליון. את ההארה הזו מסמלת האות ק, שכתובה כך שהיא יורדת למטה משורת האותיות. כתוצאה מהארה מיוחדת זו מתעורר בנו רצון להתעלות מעל לעולם הזה לעבר העולם הרוחני.

האות ם - אדם יוכל להיכנס לעולם הרוחני רק במידה שיתפתח בו רצון לתת ולאהוב. את הרצון הזה מסמלת האות ם. אדם שרוכש את הרצון לתת, מרגיש שאהבת הבורא עוטפת אותו ומקיפה אותו מכל צדדיו כמו רחם, בדומה לאות ם שצורתה מסמלת שמירה והגנה על האדם.

באותו האופן קודדו המקובלים גם בכל יתר אותיות השפה העברית מצבים רוחניים שעברו בעלייתם מהעולם הזה עד עולם אינסוף. כאשר "נכתוב" את האותיות האלו בתוך הנשמה שלנו, כלומר נרכוש את התכונות האלה בתוכנו ונעשה בהן פעולות בכוונה להשפיע, כמו הבורא, נהפוך להיות דומים לו.
ואז נוכל להבין את דרכי הפעולה של הבורא ונרגיש את המצב האינסופי בו הוא נמצא. כמו שנכתב בספר היצירה שמיוחס לאברהם אבינו: "בעשרים ושתיים אותיות ברא הבורא את עולמו".

מפת דרכים של האור שבפנים

עבור המקובלים, האנשים שכבר מרגישים את המציאות הרוחנית, ספרי הקבלה משמשים כמעין מפת דרכים. כשמקובל קורא בספר קבלה, הוא מבצע בפנימיותו את הפעולות הרוחניות שמתוארות בספר וכתוצאה מכך נשמתו מתמלאת באור העליון.

יחד עם זאת, ספרי המקובלים נכתבו כדי להוביל גם אותנו, אלה שעדיין לא מרגישים את המציאות הרוחנית, אל ההרגשה המיוחדת הזו. הכוח שטמון באותיות שבספרי הקבלה פועל עלינו בזמן הקריאה בספר ובתנאי שנשתוקק להרגיש בעצמנו את מה שהרגיש המקובל שכתב אותו.

אם נקרא בספרי הקבלה מתוך השתוקקות להגיע להרגשת העולם הרוחני, הכוח המיוחד שטמון בספרים יפַתח את הנשמה שלנו ונתחיל להרגיש בה את המציאות הרוחנית. אך אם נקרא בספרי הקבלה כבכל ספר אחר, ללא רצון לרוחניות מצידנו, הכוח הטמון בהם לא יפעל עלינו.

שפת הסימנים

כולנו מכירים את סימני הניקוד (נקודות) המסייעים לנו בקריאה. אלא שבנוסף להם קיימות שתי קבוצות סימנים מוכרות פחות: הטעמים (טעמי המקרא) והתגין (הסימנים שמופיעים מעל האותיות ונראים כמו כתרים).

בדומה לאותיות, גם הטעמים, התגין והנקודות משמשים את המקובלים כדי לתאר פעולות רוחניות.

הטעמים מסמלים את כניסת האור לנשמה, הממלא אותה ונותן לה את טעם קיומה.

הנקודות מסמלות את יציאת האור מהנשמה כאשר היא עוברת למדרגת ההתפתחות הבאה שלה.

התגין מבטאים את ההתרשמות שנותרת בנשמה מכניסת האור לתוכה.

האותיות מבטאות את ההתרשמות שנשארת בנשמה אחרי שהאור יצא מתוכה והן שדוחפות את האדם לעלות למצב רוחני חדש וגבוה יותר.

השפה האחות, הארמית

ישנה שפה נוספת שבאמצעותה העבירו המקובלים ידע רוחני והיא הארמית. ספר הזוהר למשל, כתוב בשילוב של עברית וארמית, בהתאם לנושאים ולדגשים בחלקיו השונים.

כל מצב רוחני מורכב משני מרכיבים:

הנשמה, שהיא כמו כלי קיבול שיכול לקבל לתוכו מילוי רוחני והאור, המילוי שממלא את הנשמה.

הארמית והעברית מתארות את המציאות הרוחנית מכיוונים שונים, מנקודות מבט הפוכות: הארמית מתארת את המציאות מצד הנשמה המתמלאת באור, ואילו העברית מתארת את המציאות הרוחנית מצד האור - שממלא את הנשמה.

"אצלנו בכפר טודרא, שבלב הרי האטלס..."

בקרב הקהילות היהודיות במרוקו היה נפוץ מנהג מיוחד: כאשר הילדים הגיעו לגיל חמש והתחילו ללמוד עברית, נהגו להלביש אותם בבגדי שבת ולהוליך אותם בתהלוכה חגיגית לבית הכנסת. שם נהגו לכתוב על לוח עץ את כל אותיות האלף-בית בדבש והילדים היו מלקקים את האותיות מהלוח.

מתוקות ומאירות הן אותיות השפה העברית. אבל לא רק מדבש. השפה העברית מתארת לנו כיצד ממלא האור העליון את הנשמה בתענוג אין סופי ומתוק יותר מכל דבר אחר במציאות. כשהנשמה שלנו תתחיל "לדבר עברית", נוכל להרגיש גם אנחנו את התענוג שהרגישו המקובלים בכל הדורות והעבירו לנו דרך הספרים שחיברו.

מבוסס על המקורות:

האר"י, שער ההקדמות.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א'.

רב"ש, ספר שמעתי, מאמר קצ"ח.

לשיחה אישית עם לאה שירה גד, מיסטיקנית המתמחה בנומרולוגיה קבלית, תקשור, תורת השמות והילרית, ניתן ליצור קשר עם מרכז המומחים של ישראל בטלפון:
072-3401003