פרשת האזינו - מסר לעתיד?

מאת: לאה שירה גד

שירת "האזינו" היא קטע המופיע בספר דברים, פרק ל"ב. תוכן השיר עוסק בסקירה של הסטוריית עם ישראל מנקודת מבטם של בני ישראל העומדים לפני הכניסה לארצ ישראל.  לפי המקרא, נאמרה השירה לבני ישראל באמצעות משה רבנו לפני מותו.

אלוהים ציווה את משה לקרוא את השירה לעם כדי שתהיה עדות ואזהרה על העתיד לבוא עליהם אם יחטאו: "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל, כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו (...) ופנה אל אלהים אחרים ועבדום, ונאצוני, והפר את בריתי. והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו". 
 
השירה פותחת בקריאת תוכחה לעם ישראל, על היותם "עם נבל ולא חכם" הגומלים רעה תחת הטובות שעשה עמהם אלוהים. מתואר כיצד הגן אלוהים על עם ישראל ושמר עליו במדבר, אולם עם ישראל חטא ועבד לאלילים. לכן אלוהים כעס, הסתיר את פניו מהעם, ועקב כך באו עליו צרות רבות,  כמעט עד השמדה פיזית.

כדי למנוע את חילול שמו בגויים, מושיע בסופו של דבר אלוהים את עם ישראל ונוקם בעמים שהרעו לו.
השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעיות שוות פחות או יותר, בכל צלעית כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים הכתובה "אריח על גבי לבÖµנה").
 
דברים פרק לב
א הÖ·אÖ²זÖ´ינוÖ¼ הÖ·שָּׁמÖ·יÖ´ם, וÖ·אÖ²דÖ·בÖ¼ÖµרÖ¸ה;  {ס}  וÖ°תÖ´שְׁמÖ·ע הÖ¸אÖ¸רÖ¶צ, אÖ´מÖ°רÖµי-פÖ´י. ב יÖ·עÖ²רÖ¹ף כÖ¼Ö·מÖ¼Ö¸טÖ¸ר לÖ´קÖ°חÖ´י,  {ס}  תÖ¼Ö´זÖ¼Ö·ל כÖ¼Ö·טÖ¼Ö·ל אÖ´מÖ°רÖ¸תÖ´י,  {ר} כÖ¼Ö´שְׂעÖ´ירÖ´ם עÖ²לÖµי-דÖ¶שֶׁא,  {ס}  וÖ°כÖ´רÖ°בÖ´יבÖ´ים עÖ²לÖµי-עÖµשֶׂב. ג כÖ¼Ö´י שֵׁם יÖ°הוÖ¸ה, אÖ¶קÖ°רÖ¸א:  {ס}  הÖ¸בוÖ¼ גÖ¹דÖ¶ל, לÖµאלÖ¹הÖµינוÖ¼.  {ר} ד הÖ·צÖ¼וÖ¼ר תÖ¼Ö¸מÖ´ים פÖ¼Ö¸עÖ³לוÖ¹,  {ס}  כÖ¼Ö´י כÖ¸ל-דÖ¼Ö°רÖ¸כÖ¸יו מÖ´שְׁפÖ¼Ö¸ט:  {ר} אÖµל אÖ±מוÖ¼נÖ¸ה וÖ°אÖµין עÖ¸וÖ¶ל,  {ס}  צÖ·דÖ¼Ö´יק וÖ°יÖ¸שָׁר הוÖ¼א. ה שִׁחÖµת לוÖ¹ לÖ¹א, בÖ¼Ö¸נÖ¸יו מוÖ¼מÖ¸ם:  {ס}  דÖ¼וÖ¹ר עÖ´קÖ¼Öµשׁ, וÖ¼פÖ°תÖ·לÖ°תÖ¼Ö¹ל. ו הÖ· לÖ°יÖ°הוÖ¸ה, תÖ¼Ö´גÖ°מÖ°לוÖ¼-זÖ¹את--  {ס}  עÖ·ם נÖ¸בÖ¸ל, וÖ°לÖ¹א חÖ¸כÖ¸ם:  {ר} הÖ²לוÖ¹א-הוÖ¼א אÖ¸בÖ´יכÖ¸ קÖ¼Ö¸נÖ¶כÖ¸,  {ס}  הוÖ¼א עÖ¸שְׂכÖ¸ וÖ·יÖ°כÖ¹נÖ°נÖ¶כÖ¸. 

ז זÖ°כÖ¹ר יÖ°מוÖ¹ת עוÖ¹לÖ¸ם, בÖ¼Ö´ינוÖ¼ שְׁנוÖ¹ת דÖ¼Ö¹ר-וÖ¸דÖ¹ר;  {ס}  שְׁאÖ·ל אÖ¸בÖ´יכÖ¸ וÖ°יÖ·גÖ¼ÖµדÖ°כÖ¸, זÖ°קÖµנÖ¶יכÖ¸ וÖ°יÖ¹אמÖ°רוÖ¼ לÖ¸כÖ°.  ח בÖ¼Ö°הÖ·נÖ°חÖµל עÖ¶לÖ°יוÖ¹ן גÖ¼וÖ¹יÖ´ם,  {ס}  בÖ¼Ö°הÖ·פÖ°רÖ´ידוÖ¹ בÖ¼Ö°נÖµי אÖ¸דÖ¸ם;  {ר}  יÖ·צÖ¼Öµב גÖ¼Ö°בÖ»לÖ¹ת עÖ·מÖ¼Ö´ים,  {ס}  לÖ°מÖ´סÖ°פÖ¼Ö·ר בÖ¼Ö°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל.  ט כÖ¼Ö´י חÖµלÖ¶ק יÖ°הוÖ¸ה, עÖ·מÖ¼וÖ¹:  {ס}  יÖ·עÖ²קÖ¹ב, חÖ¶בÖ¶ל נÖ·חÖ²לÖ¸תוÖ¹.  י יÖ´מÖ°צÖ¸אÖµהוÖ¼ בÖ¼Ö°אÖ¶רÖ¶צ מÖ´דÖ°בÖ¼Ö¸ר,  {ס}  וÖ¼בÖ°תÖ¹הוÖ¼ יÖ°לÖµל יÖ°שִׁמÖ¹ן;  {ר}  יÖ°סÖ¹בÖ°בÖ¶נÖ°הוÖ¼, יÖ°בוÖ¹נÖ°נÖµהוÖ¼--  {ס}  יÖ´צÖ¼Ö°רÖ¶נÖ°הוÖ¼, כÖ¼Ö°אÖ´ישׁוÖ¹ן עÖµינוÖ¹.  יא כÖ¼Ö°נÖ¶שֶׁר יÖ¸עÖ´יר קÖ´נÖ¼וÖ¹, עÖ·ל-גÖ¼וÖ¹זÖ¸לÖ¸יו יÖ°רÖ·חÖµף;  {ס}  יÖ´פÖ°רÖ¹שׂ כÖ¼Ö°נÖ¸פÖ¸יו יÖ´קÖ¼Ö¸חÖµהוÖ¼, יÖ´שָּׂאÖµהוÖ¼ עÖ·ל-אÖ¶בÖ°רÖ¸תוÖ¹. 
יב יÖ°הוÖ¸ה, בÖ¼Ö¸דÖ¸ד יÖ·נÖ°חÖ¶נÖ¼וÖ¼;  {ס}  וÖ°אÖµין עÖ´מÖ¼וÖ¹, אÖµל נÖµכÖ¸ר.  יג  יÖ·רÖ°כÖ¼Ö´בÖµהוÖ¼ עÖ·ל-במותי (בÖ¼Ö¸מÖ³תÖµי) אÖ¸רÖ¶צ,  {ס}  וÖ·יÖ¼Ö¹אכÖ·ל תÖ¼Ö°נוÖ¼בÖ¹ת שָׂדÖ¸י;  {ר} וÖ·יÖ¼ÖµנÖ´קÖµהוÖ¼ דÖ°בÖ·שׁ מÖ´סÖ¼Ö¶לÖ·ע,  {ס}  וÖ°שֶׁמÖ¶ן מÖµחÖ·לÖ°מÖ´ישׁ צוÖ¼ר. יד חÖ¶מÖ°אÖ·ת בÖ¼Ö¸קÖ¸ר וÖ·חÖ²לÖµב צÖ¹אן,  {ס}  עÖ´ם-חÖµלÖ¶ב כÖ¼Ö¸רÖ´ים וÖ°אÖµילÖ´ים  {ר} בÖ¼Ö°נÖµי-בÖ¸שָׁן וÖ°עÖ·תÖ¼וÖ¼דÖ´ים,  {ס}  עÖ´ם-חÖµלÖ¶ב, כÖ¼Ö´לÖ°יוÖ¹ת חÖ´טÖ¼Ö¸ה;  {ר} וÖ°דÖ·ם-עÖµנÖ¸ב, תÖ¼Ö´שְׁתÖ¼Ö¶ה-חÖ¸מÖ¶ר.  {ס}
 
טו וÖ·יÖ¼Ö´שְׁמÖ·ן יÖ°שֻׁרוÖ¼ן וÖ·יÖ¼Ö´בÖ°עÖ¸ט,  {ר} שָׁמÖ·נÖ°תÖ¼Ö¸ עÖ¸בÖ´יתÖ¸ כÖ¼Ö¸שִׂיתÖ¸;  {ס}  וÖ·יÖ¼Ö´טÖ¼Ö¹שׁ אÖ±לוÖ¹הÖ¼Ö· עÖ¸שָׂהוÖ¼,  {ר} וÖ·יÖ°נÖ·בÖ¼Öµל צוÖ¼ר יÖ°שֻׁעÖ¸תוÖ¹.  {ס} 
טז יÖ·קÖ°נÖ´אÖ»הוÖ¼, בÖ¼Ö°זÖ¸רÖ´ים;  {ר} בÖ¼Ö°תוÖ¹עÖµבÖ¹ת, יÖ·כÖ°עÖ´יסÖ»הוÖ¼.  יז יÖ´זÖ°בÖ¼Ö°חוÖ¼, לÖ·שֵּׁדÖ´ים לÖ¹א אÖ±לÖ¹הÖ¼Ö·--  {ר} אÖ±לÖ¹הÖ´ים, לÖ¹א יÖ°דÖ¸עוÖ¼ם;  {ס}  חÖ²דÖ¸שִׁים מÖ´קÖ¼Ö¸רÖ¹ב בÖ¼Ö¸אוÖ¼,  {ר} לÖ¹א שְׂעÖ¸רוÖ¼ם אÖ²בÖ¹תÖµיכÖ¶ם.  יח צוÖ¼ר יÖ°לÖ¸דÖ°כÖ¸, תÖ¼Ö¶שִׁי;  {ר}וÖ·תÖ¼Ö´שְׁכÖ¼Ö·ח, אÖµל מÖ°חÖ¹לÖ°לÖ¶כÖ¸.  {ס}
יט וÖ·יÖ¼Ö·רÖ°א יÖ°הוÖ¸ה, וÖ·יÖ¼Ö´נÖ°אÖ¸צ,  {ר} מÖ´כÖ¼Ö·עÖ·ס בÖ¼Ö¸נÖ¸יו, וÖ¼בÖ°נÖ¹תÖ¸יו.  ך וÖ·יÖ¼Ö¹אמÖ¶ר, אÖ·סÖ°תÖ¼Ö´ירÖ¸ה פÖ¸נÖ·י מÖµהÖ¶ם--  {ר} אÖ¶רÖ°אÖ¶ה, מÖ¸ה אÖ·חÖ²רÖ´יתÖ¸ם:  {ס}  כÖ¼Ö´י דוÖ¹ר תÖ¼Ö·הÖ°פÖ¼Ö»כÖ¹ת הÖµמÖ¼Ö¸ה,  {ר} בÖ¼Ö¸נÖ´ים לÖ¹א-אÖµמÖ»ן בÖ¼Ö¸ם.  {ס} 

כא הÖµם קÖ´נÖ°אוÖ¼נÖ´י בÖ°לÖ¹א-אÖµל,  {ר} כÖ¼Ö´עÖ²סוÖ¼נÖ´י בÖ¼Ö°הÖ·בÖ°לÖµיהÖ¶ם;  {ס}  וÖ·אÖ²נÖ´י אÖ·קÖ°נÖ´יאÖµם בÖ¼Ö°לÖ¹א-עÖ¸ם,  {ר} בÖ¼Ö°גוÖ¹י נÖ¸בÖ¸ל אÖ·כÖ°עÖ´יסÖµם.  כב כÖ¼Ö´י-אÖµשׁ קÖ¸דÖ°חÖ¸ה בÖ°אÖ·פÖ¼Ö´י,  {ר} וÖ·תÖ¼Ö´יקÖ·ד עÖ·ד-שְׁאוÖ¹ל תÖ¼Ö·חÖ°תÖ¼Ö´ית;  {ס}  וÖ·תÖ¼Ö¹אכÖ·ל אÖ¶רÖ¶צ וÖ´יבÖ»לÖ¸הÖ¼,  {ר} וÖ·תÖ¼Ö°לÖ·הÖµט מוÖ¹סÖ°דÖµי הÖ¸רÖ´ים.  כג אÖ·סÖ°פÖ¼Ö¶ה עÖ¸לÖµימוÖ¹, רÖ¸עוÖ¹ת;  {ר} חÖ´צÖ¼Ö·י, אÖ²כÖ·לÖ¼Ö¶ה-בÖ¼Ö¸ם.  כד מÖ°זÖµי רÖ¸עÖ¸ב וÖ¼לÖ°חÖ»מÖµי רÖ¶שֶׁף,  {ר} וÖ°קÖ¶טÖ¶ב מÖ°רÖ´ירÖ´י;  {ס}  וÖ°שֶׁן-בÖ¼Ö°הÖµמÖ¹ת, אÖ²שַׁלÖ¼Ö·ח-בÖ¼Ö¸ם,  {ר} עÖ´ם-חÖ²מÖ·ת, זÖ¹חÖ²לÖµי עÖ¸פÖ¸ר.  כה מÖ´חוÖ¼צ, תÖ¼Ö°שַׁכÖ¼Ö¶ל-חÖ¶רÖ¶ב, וÖ¼מÖµחÖ²דÖ¸רÖ´ים, אÖµימÖ¸ה; גÖ¼Ö·ם-בÖ¼Ö¸חוÖ¼ר,  {ר} גÖ¼Ö·ם-בÖ¼Ö°תוÖ¼לÖ¸ה--יוÖ¹נÖµק, עÖ´ם-אÖ´ישׁ שֵׂיבÖ¸ה.  {ס} 

כו אÖ¸מÖ·רÖ°תÖ¼Ö´י, אÖ·פÖ°אÖµיהÖ¶ם;  {ר} אÖ·שְׁבÖ¼Ö´יתÖ¸ה מÖµאÖ±נוÖ¹שׁ, זÖ´כÖ°רÖ¸ם. כז לוÖ¼לÖµי, כÖ¼Ö·עÖ·ס אוÖ¹יÖµב אÖ¸גוÖ¼ר--  {ר} פÖ¼Ö¶ן-יÖ°נÖ·כÖ¼Ö°רוÖ¼, צÖ¸רÖµימוÖ¹:  {ס}  פÖ¼Ö¶ן-יÖ¹אמÖ°רוÖ¼ יÖ¸דÖµנוÖ¼ רÖ¸מÖ¸ה,  {ר}וÖ°לÖ¹א יÖ°הוÖ¸ה פÖ¼Ö¸עÖ·ל כÖ¼Ö¸ל-זÖ¹את.  כח כÖ¼Ö´י-גוÖ¹י אÖ¹בÖ·ד עÖµצוÖ¹ת, הÖµמÖ¼Ö¸ה;  {ר} וÖ°אÖµין בÖ¼Ö¸הÖ¶ם, תÖ¼Ö°בוÖ¼נÖ¸ה.  כט לוÖ¼ חÖ¸כÖ°מוÖ¼, יÖ·שְׂכÖ¼Ö´ילוÖ¼ זÖ¹את;  {ר} יÖ¸בÖ´ינוÖ¼, לÖ°אÖ·חÖ²רÖ´יתÖ¸ם.  {ס} 
ל אÖµיכÖ¸ה יÖ´רÖ°דÖ¼Ö¹ף אÖ¶חÖ¸ד, אÖ¶לÖ¶ף,  {ר} וÖ¼שְׁנÖ·יÖ´ם, יÖ¸נÖ´יסוÖ¼ רÖ°בÖ¸בÖ¸ה:  {ס}  אÖ´ם-לÖ¹א כÖ¼Ö´י-צוÖ¼רÖ¸ם מÖ°כÖ¸רÖ¸ם,  {ר} וÖ·יהוÖ¸ה הÖ´סÖ°גÖ¼Ö´ירÖ¸ם.  לא כÖ¼Ö´י לÖ¹א כÖ°צוÖ¼רÖµנוÖ¼, צוÖ¼רÖ¸ם;  {ר} וÖ°אÖ¹יÖ°בÖµינוÖ¼, פÖ¼Ö°לÖ´ילÖ´ים.  לב כÖ¼Ö´י-מÖ´גÖ¼Ö¶פÖ¶ן סÖ°דÖ¹ם גÖ¼Ö·פÖ°נÖ¸ם,  {ר} וÖ¼מÖ´שַּׁדÖ°מÖ¹ת עÖ²מÖ¹רÖ¸ה:  {ס}  עÖ²נÖ¸בÖµמוÖ¹, עÖ´נÖ¼Ö°בÖµי-רוÖ¹שׁ--  {ר} אÖ·שְׁכÖ¼Ö°לÖ¹ת מÖ°רÖ¹רÖ¹ת, לÖ¸מוÖ¹. 

לג חÖ²מÖ·ת תÖ¼Ö·נÖ¼Ö´ינÖ´ם, יÖµינÖ¸ם;  {ר} וÖ°רÖ¹אשׁ פÖ¼Ö°תÖ¸נÖ´ים, אÖ·כÖ°זÖ¸ר.  לד הÖ²לÖ¹א-הוÖ¼א, כÖ¼Ö¸מÖ»ס עÖ´מÖ¼Ö¸דÖ´י;  {ר} חÖ¸תוÖ¼ם, בÖ¼Ö°אוÖ¹צÖ°רÖ¹תÖ¸י. 
לה לÖ´י נÖ¸קÖ¸ם וÖ°שִׁלÖ¼Öµם,  {ר} לÖ°עÖµת תÖ¼Ö¸מוÖ¼ט רÖ·גÖ°לÖ¸ם:  {ס}  כÖ¼Ö´י קÖ¸רוÖ¹ב יוÖ¹ם אÖµידÖ¸ם,  {ר} וÖ°חÖ¸שׁ עÖ²תÖ´דÖ¹ת לÖ¸מוÖ¹.  {ס} 
לו כÖ¼Ö´י-יÖ¸דÖ´ין יÖ°הוÖ¸ה עÖ·מÖ¼וÖ¹,  {ר} וÖ°עÖ·ל-עÖ²בÖ¸דÖ¸יו יÖ´תÖ°נÖ¶חÖ¸ם:  {ס}  כÖ¼Ö´י יÖ´רÖ°אÖ¶ה כÖ¼Ö´י-אÖ¸זÖ°לÖ·ת יÖ¸ד,  {ר} וÖ°אÖ¶פÖ¶ס עÖ¸צוÖ¼ר וÖ°עÖ¸זוÖ¼ב.  {ס} 
לז וÖ°אÖ¸מÖ·ר, אÖµי אÖ±לÖ¹הÖµימוÖ¹--  {ר}צוÖ¼ר, חÖ¸סÖ¸יוÖ¼ בוÖ¹.  לח אÖ²שֶׁר חÖµלÖ¶ב זÖ°בÖ¸חÖµימוÖ¹ יÖ¹אכÖµלוÖ¼,  {ר} יÖ´שְׁתÖ¼וÖ¼ יÖµין נÖ°סÖ´יכÖ¸ם;  {ס}  יÖ¸קוÖ¼מוÖ¼, וÖ°יÖ·עÖ°זÖ°רÖ»כÖ¶ם--  {ר} יÖ°הÖ´י עÖ²לÖµיכÖ¶ם, סÖ´תÖ°רÖ¸ה.  {ס}  לט רÖ°אוÖ¼ עÖ·תÖ¼Ö¸ה, כÖ¼Ö´י אÖ²נÖ´י אÖ²נÖ´י הוÖ¼א,  {ר} וÖ°אÖµין אÖ±לÖ¹הÖ´ים, עÖ´מÖ¼Ö¸דÖ´י:  {ס}  אÖ²נÖ´י אÖ¸מÖ´ית וÖ·אÖ²חÖ·יÖ¼Ö¶ה,  {ר} מÖ¸חÖ·צÖ°תÖ¼Ö´י וÖ·אÖ²נÖ´י אÖ¶רÖ°פÖ¼Ö¸א,  {ס}  וÖ°אÖµין מÖ´יÖ¼Ö¸דÖ´י, מÖ·צÖ¼Ö´יל. 

ם כÖ¼Ö´י-אÖ¶שָּׂא אÖ¶ל-שָׁמÖ·יÖ´ם, יÖ¸דÖ´י;  {ס}  וÖ°אÖ¸מÖ·רÖ°תÖ¼Ö´י, חÖ·י אÖ¸נÖ¹כÖ´י לÖ°עÖ¹לÖ¸ם.  מא אÖ´ם-שַׁנÖ¼וÖ¹תÖ´י בÖ¼Ö°רÖ·ק חÖ·רÖ°בÖ¼Ö´י,  {ס}  וÖ°תÖ¹אחÖµז בÖ¼Ö°מÖ´שְׁפÖ¼Ö¸ט יÖ¸דÖ´י;  {ר} אÖ¸שִׁיב נÖ¸קÖ¸ם לÖ°צÖ¸רÖ¸י,  {ס}  וÖ°לÖ´מÖ°שַׂנÖ°אÖ·י אÖ²שַׁלÖ¼Öµם. מב אÖ·שְׁכÖ¼Ö´יר חÖ´צÖ¼Ö·י מÖ´דÖ¼Ö¸ם,  {ס}  וÖ°חÖ·רÖ°בÖ¼Ö´י תÖ¼Ö¹אכÖ·ל בÖ¼Ö¸שָׂר;  {ר} מÖ´דÖ¼Ö·ם חÖ¸לÖ¸ל וÖ°שִׁבÖ°יÖ¸ה,  {ס}  מÖµרÖ¹אשׁ פÖ¼Ö·רÖ°עוÖ¹ת אוÖ¹יÖµב.  מג הÖ·רÖ°נÖ´ינוÖ¼ גוÖ¹יÖ´ם עÖ·מÖ¼וÖ¹,  {ס}  כÖ¼Ö´י דÖ·ם-עÖ²בÖ¸דÖ¸יו יÖ´קÖ¼וÖ¹ם;  {ר} וÖ°נÖ¸קÖ¸ם יÖ¸שִׁיב לÖ°צÖ¸רÖ¸יו,  {ס}  וÖ°כÖ´פÖ¼Ö¶ר אÖ·דÖ°מÖ¸תוÖ¹ עÖ·מÖ¼וÖ¹. מד וÖ·יÖ¼Ö¸בÖ¹א  מÖ¹שֶׁה, וÖ·יÖ°דÖ·בÖ¼Öµר אÖ¶ת-כÖ¼Ö¸ל-דÖ¼Ö´בÖ°רÖµי הÖ·שִּׁירÖ¸ה-הÖ·זÖ¼Ö¹את--בÖ¼Ö°אÖ¸זÖ°נÖµי הÖ¸עÖ¸ם: הוÖ¼א, וÖ°הוÖ¹שֵׁעÖ· בÖ¼Ö´ן-נוÖ¼ן. 

מה וÖ·יÖ°כÖ·ל  מÖ¹שֶׁה, לÖ°דÖ·בÖ¼Öµר אÖ¶ת-כÖ¼Ö¸ל-הÖ·דÖ¼Ö°בÖ¸רÖ´ים הÖ¸אÖµלÖ¼Ö¶ה--אÖ¶ל-כÖ¼Ö¸ל-יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל. מו וÖ·יÖ¼Ö¹אמÖ¶ר  אÖ²לÖµהÖ¶ם, שִׂימוÖ¼ לÖ°בÖ·בÖ°כÖ¶ם, לÖ°כÖ¸ל-הÖ·דÖ¼Ö°בÖ¸רÖ´ים, אÖ²שֶׁר אÖ¸נÖ¹כÖ´י  מÖµעÖ´יד בÖ¼Ö¸כÖ¶ם הÖ·יÖ¼וÖ¹ם:  אÖ²שֶׁר תÖ¼Ö°צÖ·וÖ¼Ö»ם, אÖ¶ת-בÖ¼Ö°נÖµיכÖ¶ם, לÖ´שְׁמÖ¹ר לÖ·עÖ²שׂוÖ¹ת, אÖ¶ת-כÖ¼Ö¸ל-דÖ¼Ö´בÖ°רÖµי הÖ·תÖ¼וÖ¹רÖ¸ה  הÖ·זÖ¼Ö¹את. מז כÖ¼Ö´י לÖ¹א-דÖ¸בÖ¸ר רÖµק הוÖ¼א, מÖ´כÖ¼Ö¶ם--כÖ¼Ö´י-הוÖ¼א, חÖ·יÖ¼ÖµיכÖ¶ם; וÖ¼בÖ·דÖ¼Ö¸בÖ¸ר הÖ·זÖ¼Ö¶ה, תÖ¼Ö·אÖ²רÖ´יכוÖ¼ יÖ¸מÖ´ים עÖ·ל-הÖ¸אÖ²דÖ¸מÖ¸ה, אÖ²שֶׁר אÖ·תÖ¼Ö¶ם עÖ¹בÖ°רÖ´ים  אÖ¶ת-הÖ·יÖ¼Ö·רÖ°דÖ¼Öµן שָׁמÖ¼Ö¸ה, לÖ°רÖ´שְׁתÖ¼Ö¸הÖ¼. 

מח וÖ·יÖ°דÖ·בÖ¼Öµר יÖ°הוÖ¸ה אÖ¶ל-מÖ¹שֶׁה, בÖ¼Ö°עÖ¶צÖ¶ם הÖ·יÖ¼וÖ¹ם הÖ·זÖ¼Ö¶ה  לÖµאמÖ¹ר. מט עÖ²לÖµה אÖ¶ל-הÖ·ר הÖ¸עÖ²בÖ¸רÖ´ים הÖ·זÖ¼Ö¶ה הÖ·ר-נÖ°בוÖ¹, אÖ²שֶׁר בÖ¼Ö°אÖ¶רÖ¶צ מוÖ¹אÖ¸ב, אÖ²שֶׁר, עÖ·ל-פÖ¼Ö°נÖµי יÖ°רÖµחוÖ¹; וÖ¼רÖ°אÖµה אÖ¶ת-אÖ¶רÖ¶צ כÖ¼Ö°נÖ·עÖ·ן, אÖ²שֶׁר אÖ²נÖ´י  נÖ¹תÖµן לÖ´בÖ°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל לÖ·אÖ²חÖ»זÖ¼Ö¸ה.
ן וÖ¼מÖ»ת,  בÖ¼Ö¸הÖ¸ר אÖ²שֶׁר אÖ·תÖ¼Ö¸ה עÖ¹לÖ¶ה שָׁמÖ¼Ö¸ה, וÖ°הÖµאÖ¸סÖµף, אÖ¶ל-עÖ·מÖ¼Ö¶יכÖ¸:  כÖ¼Ö·אÖ²שֶׁר-מÖµת  אÖ·הÖ²רÖ¹ן אÖ¸חÖ´יכÖ¸, בÖ¼Ö°הÖ¹ר  הÖ¸הÖ¸ר, וÖ·יÖ¼ÖµאÖ¸סÖ¶ף, אÖ¶ל-עÖ·מÖ¼Ö¸יו.  נא עÖ·ל אÖ²שֶׁר מÖ°עÖ·לÖ°תÖ¼Ö¶ם בÖ¼Ö´י,בÖ¼Ö°תוÖ¹כÖ° בÖ¼Ö°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל, בÖ¼Ö°מÖµי-מÖ°רÖ´יבÖ·ת קÖ¸דÖµשׁ, מÖ´דÖ°בÖ¼Ö·ר-צÖ´ן--עÖ·ל אÖ²שֶׁר לÖ¹א-קÖ´דÖ¼Ö·שְׁתÖ¼Ö¶ם אוÖ¹תÖ´י,בÖ¼Ö°תוÖ¹כÖ° בÖ¼Ö°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל.  נב  כÖ¼Ö´י מÖ´נÖ¼Ö¶גÖ¶ד, תÖ¼Ö´רÖ°אÖ¶ה אÖ¶ת-הÖ¸אÖ¸רÖ¶צ; וÖ°שָׁמÖ¼Ö¸ה, לÖ¹א תÖ¸בוÖ¹א--אÖ¶ל-הÖ¸אÖ¸רÖ¶צ, אÖ²שֶׁר-אÖ²נÖ´י נÖ¹תÖµן לÖ´בÖ°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל.  {ף}
 
טל ומטר
שירת האזינו היא שירת הפרידה של משה רבינו מעם ישראל. האיש שכל פרשת חייו היתה מסכת ארוכה של מסירות למען עמו, לא יכול היה להיפרד מבלי להשמיע באזני בני עמו האהוב דברי חיזוק

שאמורים היו להוות עבורם צידה רוחנית לימים יבואו.

השירה פותחת בפסוקי מבוא, הבאים להבהיר את טיבה של התורה. משה רבינו משווה את התורה לטל ולמטר: "יערוף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי" (דברים ל"ב, ב').

אחד הלקחים שניתן ללמוד מההשוואה בין התורה לגשם הוא דרכי ההשפעה של התורה על הבריות.

על פעולת הגשם אמר הנביא: "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארצ והולידה והצמיחה, כן יהיה דברי" (ישעיה ן"ה, י'-י"א). יש גשמים המפרים את הזרעים שבאדמה, ומכוחם צומח פרי הארצ לגאון ולתפארת. לעומתם, יש גשמים היורדים על סלעים צחיחים שעליהם לא יצמח מאומה. פעולתם מתבטאת רק בריכוך האבן הקשה, ולפעמים גם בניקובה.

המים מהווים משל. הנמשל, השפעת דברי התורה על הנפש, שהם מפרים ומגדלים את לומדיהם כגשם המגדל פירות. לעתים פעולת המים אינה ניכרת בטווח הקרוב. לעתים נראה, כאילו אבדו גשמי הברכה לריק, שכן הם נבלעו בבטן האדמה. אולם, למעשה המים מחלחלים בין רגבי האדמה, שם הם זורמים בערוצים סמויים. כאשר פורצ מעיין בישימון, הרי זה הודות לגשמים שנספגו בעבר אי שם באדמה.

תועלת הגשמים אינה ניכרת מיידית. לעתים, נראה כאילו הגשמים מכבידים ואף מקלקלים. בשעת ירידת הגשם נגרמת טרדה לא מעטה לבני אדם, וקצרי ראות אפילו ימאסו בו. אולם כעבור זמן, מבחינים הכול בטובה הגדולה שהביאו גשמי הברכה בעקבותיהם.

כדרך שתועלת הגשמים להתגלות, כך היא סגולתם של דברי התורה. גם אם השפעתם אינה ניכרת בהווה, הרי היא עתידה להופיע בעתיד, והכול ייהנו מאור התורה. ראוי להתעכב גם אודות הדימוי הכפול המובא בפסוק. התורה נמשלת גם למטר וגם לטל, שניהם מרווים את הארצ ומסייעים להצמחת הגידולים. אך בעוד המטר יורד בשטף, הטל יורד בעדינות ובטיפות דקות מן הדקות.

מהלך כפול זה נמצא גם בנמשל, כלומר, בתורה. סגולתם של דברי התורה, שהם עשויים לרדת בשפע רב כמטר, אך גם לטפטף בעדינות כטל. השוני בצורת השפעתם תלוי באדם המקבל. ליודעי בינה, השפעת התורה הינה בשטף ובעוז, אולם עם זאת, התורה מועילה גם לאלו שאינם מסוגלים לקלוט שפע כה גדול.

הקליטה השונה של דברי ה' התגלתה כבר בעת מתן תורה בהר סיני. את קולו של הבורא שנשמע בעשרת הדברות, לא הכל קלטו בעוצמה שווה. כל אחד קלט את קול ה' בהתאם להכנת כלי נפשו. 

מאז, המאפיין את דברי התורה הוא השוני בקליטתם. יש הקולטים את דברי ה' בתורה כגשמי עוז, ויש שנהנים מהם כטיפות זעירות של טל. אולם עם זאת, התורה מחיה את הנפשות ומרווה את הצמאון הרוחני של כל המשתוקקים לה.
 

לשיחה אישית עם לאה שירה גד, מיסטיקנית המתמחה בנומרולוגיה קבלית, תקשור, תורת השמות והילרית, ניתן ליצור קשר עם מרכז המומחים של ישראל בטלפון:
072-3401003 שלוחה 51  .

למאמרים נוספים:
מהי שירת הים?
משמעות ע"ב השמות
סוד האותיות
שירת העולמות 
צופן בר יוחאי