בימבה מסין בשקלים ישראלים

מאת: ורד תשובה "קבלה לעם"

לילד שלי, בן השנתיים וחצי, יש יחסים בריאים עם האוטו שלו. הוא נוהג בו במהירות שיא בין הסלון למטבח ובחזרה, ואף מחנה אותו בקביעות ליד השירותים לפני שהוא הולך לישון. בשבת האחרונה, לאחר שחזרנו מבילוי מהנה בין משחקי החול, טיול בפארק השכונתי, סבב מגלשות, טיפוס על סלעים וריצה אחרי חתולים, הגיע השלב שבו רצינו לחזור הביתה.

"בוא חמודי הולכים" רכנתי לעברו. "רגע אמא" הוא פתח אלי זוג עיניים תוהות: "איפה האוטו האדום"?

"האוטו האדום"? החזרתי בשאלה כלא יודעת, אל מול עיניו המשתאות. התחלנו לחפש את הנעלם בין כל שביל ועץ בפארק ובסופו של דבר הגעתי למסקנה המתבקשת והיא: האוטו האדום התפוגג! התאדה באופן מפתיע...

יקירי הביט בי בעצבות: "הוא הלך לאיבוד אמא"? "כן פרח שלי", השבתי לעברו "אבל אל תדאג, אני אקנה לך אוטו חדש", מיהרתי להבטיח וחשתי כיצד  ליבי יוצא אליו.

למחרת, בבוקר יום ראשון, מצאתי את עצמי ניצבת בחנות הצעצועים הקרובה על מנת לרכוש לזאטוט בימבה חדשה מודל 2008 מתוצרת סין הרחוקה, במקום זו שאבדה. תוך כדי שהייתי בחנות ועריכת בירור קצר על עלות המוצר, התעורר בי צורך לשוב אל הפארק מתוך מחשבה, שאולי בכל זאת תימצא האבדה. אך מפאת חוסר זמן ומשאבים נפשיים, פניתי אל המוכר בטענה : "אתה בטוח שזה המחיר הנכון? זה בסך הכל פלסטיק עם 4 גלגלים" (או במילים אחרות, מה כל כך יקר?)

"מה קרה לך"?  הוא ענה לי בחזרה, "זאת בימבה להיט. אני מעיף כאלה 3 ביום. זו לא סתם בימבה, היא משמיעה מוסיקה בלחיצת כפתור, יש לה 2 זמזמים לוינקרים, אורות לפנסים, וכפתור הפעלה להתנעה."

"זה בדיוק מה שחסר לי" חשבתי לעצמי: "רעש טורדני במסווה של בימבה". כבר דמיינתי את עצמי עם כאב ראש ואטמי אוזניים, מתחרטת על הרגע שבחרתי לילד אוטו עם מוזיקה.

"אין לך משהו אחר? פשוט יותר?", הוספתי בדאגה.

"לא, זה הכי טוב שיש!" הוא הפטיר במבט קצר רוח ששידר באופן חד משמעי שזה מה שיש גברת, רוצה-תיקחי, לא רוצה-אל תיקחי.

"נו טוב", מלמלתי לעצמי, מקסימום אוציא את הסוללות.

"אולי בכל זאת יש מקום להוריד מהמחיר?" המשכתי בשלי.

"השתגעת?" הוא זרק לעברי "זה מחיר מצוין, את יודעת מה הולך היום בשוק?" ואז, הוא החל להסביר לי בטון של כתב לענייני כלכלה, שמחירי הנפט בעולם עולים וכתוצאה מכך עולים מחירי החשמל ומחירי ההובלה, כך יוצא שהוא משלם 30 אחוז יותר על ההובלה של הבימבה. ואם לא די בכך אז גם שיקומם של מבנים הרוסים כתוצאה מרעידות האדמה בסין הביאו אף הם לנסיקה במחירים.

אני מודה שאני לא מבינה גדולה בכלכלה, אבל הפעם היה נדמה לי שאולי יש צדק בדבריו של המוכר. הבנתי שזהו לא טריק שיווקי זול כדי לגרום לצרכן תמים שכמותי לקנות מוצר יקר, אלא זאת הייתה עליית מחירים נוספת שהתפשטה בארץ כמו אש בשדה קוצים ועכשיו היא הגיעה גם לתחום הצעצועים.

"טוב שהאוויר בחינם" נאנחתי לאחר ששילמתי את המחיר המבוקש ונסעתי הביתה עם מתנה לילד

אנחנו שנינו מאותו הכפר

סיטואציה מטרידת כיס זו גרמה לי לחקור מעט את נושא עליית המחירים. רציתי להבין איך קורה הדבר שתנודות קטנות כגדולות, ברחבי הגלובוס, כמו נזקי טבע באסיה המזרחית, קשרי מסחר בין ארצות שונות, או מלחמות עַם בניגריה, גורמות לשינויים כלכליים בעולם כולו, לרבות ארצנו הקטנטונת?

תוך כדי מחקרי הבנתי שמרכיב עיקרי לתשובה לכך נעוץ במושג "הכפר גלובלי". מושג שטבע מרשל מקלוהן בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, ומאז הוא קורם עור וגידים לנגד עינינו בתאוצה.

הכפר הגלובאלי מתאר כיצד כדור הארץ שלנו, שהיה פעם מקום ענק בתודעת האדם, הצטמצם למקום קטן שבו כל פרטיו משפיעים זה על זה ותלויים זה בזה. מוצרים, בני אדם, כסף וטכנולוגיה חוצים גבולות לאומיים בקצב מהיר ותופעה זו גורמת ליצירת קהילה רחבה המשולבת בשוק אחד.

התוצאה היא שכל דבר שקורה בקצה כלשהו על כדור הארץ, משפיע באופן כמעט מיידי על כל תושבי העולם, החשים זאת על בשרם וארנקם, ממש כמו שפעם היו תושביו של "כפר קטן", מתקבצים וצופים בבמה המרכזית באירוע מקומי.

כמו מיליארדי תאים בגוף אחד

משהו השתבש על כדור הארץ, חלפה לה המחשבה בראשי, מצד אחד היחסים הכלכליים הבינלאומיים קשרו את כולנו למערכת אחת, ומצד שני נעשינו כל כך אגואיסטים והרדיפה אחר השגת עושר, כבוד ושליטה מבלי להתחשב בטובת הכלל, היא שעומדת בראש סדר העדיפויות של כל אדם, ארגון ומדינה. 

7 מיליארד איש חיים על אותו כדור בנתק מוחלט ביניהם, מזיקים אחד לשני ונאבקים על עוד סנטימטר של שליטה, כמו זוג פרוד שלא סובל אחד את השני אבל נאלץ לחיות יחד באותו הבית כי אין מקום אחר לברוח אליו. "הילדים שלי חיים בתוך הבית הזה!", זעקתי מבפנים. הילדים שלי, נושמים אוויר מזוהם, נגוע באגואיזם. חשתי כיצד אני משתוקקת למצוא דרך מילוט, למקום שבו יש תקווה, למען עתיד שפוי לדור הבא.

נזכרתי, שבדומה לכינוי "הכפר הגלובלי" שאותו הטביע מקלוהן, גם חכמת הקבלה מתארת את האנושות כולה כגוף גלובלי ענק המורכב ממיליארדי תאים, שכל אחד מהם פועל באופן עצמאי ולכל אחד מהם יש תפקיד שונה. אולם על אף שהתאים מתנהלים בדומה ליחידות רווח עצמאיות, יש להם מטרה משותפת שמציב כל תא מעל למטרה האישית שלו והיא שמאחדת את כולם: לדאוג לרווחת הגוף הכללי.

לעומת זאת אם תא מסוים מתנתק מהמטרה הכללית של הגוף ופועל רק לתועלת עצמו, הוא גורם ל"סרטן". התא הנגוע מייצר קבוצת תאים נוספת שפועלת כמותו ולבסוף מביאה את הגוף כולו לקריסה.

נפעמת מעוצמת הטבע, ישבתי וחשבתי לעצמי איך התאים בגוף בריא פועלים בהרמוניה מושלמת ובחוכמה טבעית, ולנו נותר רק ללמוד מהם. אם בדומה לתאים בגוף כל אחד מאיתנו יבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר, כלומר ידאג לאושרו ולרווחתו של הכלל, אז כולנו נהנה מדרגת קיום גבוהה יותר שתתגלה בנו. קיום שמבוסס על עקרון ההדדיות כמו בגוף. כשזה יקרה, אין ספק שהגלובוס יהפוך למקום חם ובטוח ובו לא יחסר דבר לאיש.

כבר למחרת קניתי אנציקלופדיה צבעונית על גוף האדם עם תמונות גדולות וכששבתי לביתי, הושבתי את שני האפרוחים שלי על ברכי והתחלתי להסביר להם על העולם ועל כך שגוף האדם מתפקד כמו בעסק משפחתי מצליח שבו לכל אחד יש תפקיד. הם הביטו בי משתאים והחלו לשאול שאלות כמו שילדים שואלים... וכל זה, חשבתי לעצמי, בזכות הבימבה החדשה והנוצצת שעמדה לה עכשיו בבית וחיכתה בשקט לכך שאולי יחזירו לה את הסוללות ששלפתי מתוכה.

למאמרים נוספים:

מקסימום חופש

דור שלם דורש תשובות
איך לגדל ילדים מאושרים
אם נדע לאהוב
קבלה מה היא