המסך

מאת: הרב מיכאל לייטמן "קבלה לעם"

הקבלה סוברת שישנו מחסום רוחני, "מסך", שמפריד בין העולם הזה לבין העולם העליון. עד כמה המחסום הזה הינו בלתי חדיר עבור מי שחי בעולם הזה? מה נותן המסך למי שמצליח לרכוש אותו? מה עומד מאחוריו? עד כמה נכונות האמירות של מדיומים למיניהם בנוגע לתקשור עם מתים שנמצאים, כביכול, מעבר למסך?

 

כל הצורות שהאנושות מסוגלת לדמיין לעצמה לגבי מהו "מסך", מהי "נשמה" וכיצד מתקשרים אליה, הכול פרי דמיון פסיכולוגי בלבד, ואין לכך כל נגיעה למציאות האמיתית. לא במקרה נקראת חוכמת הקבלה גם "חוכמת הנסתר", שכן היא נפתחת רק עבור אלו שרכשו מסך. כך שהשאלה היא בעצם, מהו מסך?

 

האדם הוא כקופסה שחורה שבה חמישה פתחים, החושים. אך החושים אינם פתחים פרוצים, שכן כל פתח הוא בעל מסך, קרום, כ"עור התוף". באוזן, לדוגמה, מופעל לחץ כלשהו מבחוץ. הלחץ לא חודר פנימה, אלא מכה בעור התוף, עור התוף מגיב אליו, והפטישון המצוי מאחוריו, בתוך מנגנון שמיעה שלם, מודד את התגובה, את ההתנגדות ללחץ שהופעל מבחוץ. המדידה נעשית באופן כזה, שעור התוף שואף להימצא במצב מאוזן תמידי, והמנגנון הפנימי שומר עליו, שלא יתכופף פנימה תחת הלחץ המופעל עליו מבחוץ.

 

המנגנון מודד את התגובה ללא התערבות האדם, ומעביר אותה הלאה דרך מערכת העצבים, למקום שבו מפענח המוח בעזרת זיכרון ומערכות נוספות, למה דומה התגובה הזו, לאילו תגובות שהיו בעבר וכן הלאה. כך עובד חוש השמיעה.

 

גם בעיניים מצויות נקודות רבות, קולטני ראייה, שקרני האור מכות בהם, ובתגובה מופרשים מהעין עצבים רבים שפוסלים כמות מסיבית של תגובות עצביות, וכך לא מאפשרים לקרני האור לפרוץ פנימה. אותו סימן, אותה תגובה, עוברת למרכז שמפענח אותה במוח, וזו התמונה הנגלית לעינינו.

 

חוש הריח גם כן מופעל על ידי קצות עצבים, אשר מולקולות ריח מכות בהם ומעוררות אותם. קצות העצבים מגיבים, מתוך רצונם לשמור על מצבם המאוזן, כמו כל יתר החושים וכמו כל חי בעולם, ומתוך כך מולידים את תגובותיהם. כך פועלות גם מערכות חוש הטעם וחוש המישוש, וכך פועל האדם בכול. אנו מתנגדים לדבר שרוצה לפרוץ פנימה, ואז מודדים את התנגדותנו.

 

אלמלא היו לנו חמישה חושים אלו, וחמשת ה"מסננים", לא היינו מקבלים שום תגובה פנימית לכך שמשהו לוחץ עלינו מבחוץ, והיינו מחוסרי הרגשה לגבי העולם ולגבי החלל שבו אנו מצויים. למעשה היינו כמחוסרי הכרה, שכן ניתוק חמשת החושים כמוהו כניתוק האדם מהמציאות.

 

ישנו חוש נוסף, שנקרא "החוש השישי". זהו חוש רוחני, שבנוי גם הוא בדיוק לפי אותה מערכת ולפי אותו עיקרון. גם בו יש כביכול "קרום", שנקרא "מסך". האור העליון מכה ולוחץ על המסך, ואם המסך מסוגל לדחות את האור העליון ולא לאפשר לו לפרוץ פנימה, אז ממדידת תגובות אלו, ביחס לאור הלוחץ, ניתנת לאדם הרגשת העולם העליון או "בורא".

 

ההבדל בין החוש השישי לבין חמשת החושים הטבעיים הוא, שבתוך חמשת החושים קיים "קרום" השומר שדבר לא יפרוץ מבחוץ כבר מלכתחילה, ואילו את החוש השישי מקבל האדם ללא "קרום", ולכן אינו פעיל. אלא כנגדו חש האדם רק בשאלה מה הטעם בו, בחוש זה? כלומר "מה הטעם בחיי?" ואינו יודע מה לעשות, שכן אינו חש בו כל טעם, ורק מרגיש כנגדו את חייו.

 

ובאמת, ישנם אנשים שמתחילים להרגיש שקיים בהם חוש נוסף, אך הוא ריקני ולא פעיל. זאת משום שאין לו "קרום". ישנו צינור ללא מסך, והאדם מרגיש חסרון לקבל דבר מה דרך אותו הצינור, אך אינו מסוגל לכך, משום שקצהו אינו פועל. לכן האדם מרגיש רצון, תשוקה, ייסורים, על שאינו מקבל כל תגובה דרך חוש זה.

 

לרוב מתפתח החוש השישי לאחר התפתחות חמשת החושים הרגילים, שבהם האדם כבר מילא את עצמו ואינו רוצה למלא את עצמו עוד, וכשהוא שואל מדוע אינו יכול למלא עצמו בחוש הנוסף הזה, הוא מתחיל לחפש כיצד למלאו בצורה טבעית, ואינו מצליח.

 

כך מגיע האדם לחוכמת הקבלה, שמלמדת אותו כיצד יוכל להשיג את ה"מסך" בעצמו, וכשירכוש מסך, מיד לפי תגובות המסך למה שמצוי מחוצה לו, יחוש במציאות נוספת, מציאות רוחנית עליונה.

 

זו "מציאות עליונה" משום שהאדם עצמו הרכיב מסך על החוש השישי. מסך שלא הגיע באופן טבעי, אלא מעל הטבע. ומה שהאדם מרגיש הוא הכוח עליון, הבורא, העולם העליון. את החוש השישי, שלא כמו את חמשת החושים הגופניים, ניתן להגדיל עוד ועוד, עד שיגיע לגובהו המרבי. וייתכן שלכל אדם יהיה גובה שונה מלחברו.

 

למעשה, חוכמת הקבלה מדברת רק על אותו המסך, ונחלקת בהסבריה לשני חלקים: חלק אחד כיצד לבנות מסך, וחלק שני כיצד לעבוד איתו, כיצד לגלות בעזרתו מציאות עליונה וללמוד מהי.

בדומה לאופן שבו אדם מרגיש בחושיו הגופניים, כך הוא לומד וחוקר בחוש הרוחני, מה הוא מרגיש ומהן התמונות שהוא רואה בחוש הרוחני. כלל ההרגשות והתמונות הללו נקראות "הרגשת הבורא", הרגשת הכוח העליון. זה מה שאפשר לספר על המסך. 
 

אם כך, האם מה שמפריד בינינו לבין העולם הבא הוא רק העדר מסך?

כן, העדר המסך בלבד הוא שמפריד. מלבד זאת, הכול מוכן, החוש עצמו מוכן, וכבר מכיל מנגנון עצום מלא נתונים רבים. בחוש הראייה, לדוגמה, קיים מנגנון עצום לזיהוי עצמים ותגובות, שכדי לראותם חסר לאדם רק המסך.

לדעת את האור העליון, פירושו שהאדם דוחה את האור בעזרת המסך, ואז מודד כמה הוא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע. ללא מסך אנו חיים בהעדר רוחניות. רכישת מסך, כלומר הזכייה במסך ניתנת רק על ידי לימוד נכון. וחוכמת הקבלה כולה מלמדת את האדם כיצד לקבל בחוש השישי.

 
האם כרגע מצוי אצלנו החוש השישי?

החוש השישי אמנם מצוי באדם, אך הוא רדום, עד שבאחד הגלגולים הוא מתפרץ ואדם חש בריקנות, שמתבטאת בשאלה "מה הטעם בחיי". כאשר החוש מתחיל להתעורר בו, הוא מוביל אותו ללימוד חוכמת הקבלה.

אם אדם מת, האם הוא מקבל מסך?

לא. במותו האדם לא מקבל מסך. יש לאדם רק מה שהרוויח במהלך חייו בתוך חמשת החושים. אם הצליח לרכוש חוש שישי, יש לו אותו, ואם לא, הוא ייאלץ לשוב לאותו מצב שהיה בו לפני התלבשות הנשמה בגוף, כלומר לשוב לנקודה שבה אינו מרגיש דבר, כזרע.

 

לכן אם בזמן חייו בעולם הזה לא השיג אדם עולם הבא, גם לאחר המוות לא ישיג אותו, שכן מדוע זה מגיע לו? אם בחייו לא רכש מסך ולא היה בעל קשר עם הבורא, מדוע שיהיה לו לאחר מותו?

ללא הגוף, האדם הוא סך הכול נקודה ברוחניות, וגם לאחר פטירתו הוא נותר נקודה ברוחניות. מה שמוטל על האדם לעשות בזמן חייו בעולם הזה, הוא לפתח את עצמו מנקודה לפרצוף רוחני. שכן כל ההפרעות וכל "מקרי העולם הזה" מסודרים במיוחד לשם כך, ודווקא כאן, בעולם הזה, מסוגל האדם לבנות מסך. אחרת כלל לא היה נמצא בעולם הזה.

 
האם רכישת המסך משפיעה גם על "איכות" חמשת החושים?

אדם שמתחיל לפתח את החוש השישי, התפתחות החוש קובעת כבר את כל חייו, כי הם מכוונים להגדלת אותו החוש, וחמשת החושים הגופניים כבר לא מעניינים אותו. הוא מרגיש אותם כארציים, כתופעות שבאות, מתפרקות ומתות. ואילו את החוש השישי הוא מטפח, מפתח ומטפל בו, שכן בתוכו הוא חש בנצחיות שאינה שייכת לחמשת החושים האנושיים.

 
אז מה בעצם קורה לאדם במותו?

הגוף מת, והנשמה נותרת כפי שהייתה במות הגוף. לאדם אין יותר זכות קיום מעבר למה שהשיג בחייו בעולם הזה. נכון שמשום שאין גוף, האגו נופל, והנקודה הרוחנית מסוגלת להרגיש תלות בבורא, להרגיש מציאותה בבורא. אך היא מרגישה עצמה כנקודה, כלומר היא אינה חשה את קיומה כעצמאי, אלא כזרע שלמרות קיומו, אינו מרגיש שהוא זרע, ולמעשה אינו מרגיש דבר.

לעומת זאת אדם שמביט באותו זרע ממדרגה עליונה, יכול לראות שמצויים בו חיים עתידיים, ושבקרוב, בעזרת התהוותם של תנאים מספר וכוחות מספר, הזרע יתחיל להתפתח. האם הזרע עצמו יודע זאת? ודאי שלא.

 

כך הדבר גם אצלנו. אדם שנפטר מהעולם הזה נותר כפי שהיה קודם, כזרע. אך אם השיג מסך לפני מותו, ולא משנה מהי מידת רכישת המסך, אם אדם עובר את המחסום, אזי אפילו הרכישה הראשונית, הקטנה ביותר, נחשבת למעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני. אם אדם הגיע להשגה רוחנית, השגתו תישאר לו לנצח. ולאחר מותו, בִמקום שנשמתו תהיה נקודה, היא כבר תתפוס מימד, גובה מסוים, "פרצוף רוחני".

 

באדם כזה כבר קיים הרצון לדחות את האור בעזרת המסך, וכתוצאה מכך הוא מקבל תגובות פנימיות שמורגשות בו, אף על פי שחמשת חושיו מתו והתפרקו יחד עם הגוף. שכן החוש השישי נשאר, משום שאינו שייך לגוף כלל. אדם שבנה מסך למרות התנגדות הגוף, חי מתוך הזדהות עם חייו בחוש השישי, כאשר יתר החושים לא מהווים עבורו מקור חיות. שהרי כיצד ניתן לחיות בדרגה כה קטנה, גופנית, אנושית, לעומת הדרגה שהוא חש בחוש השישי? חוש שמעניק לו תגובות על מה שהבורא עושה לו ומה שהוא עושה לבורא.

 

אדם שרכש מסך, כל פעולותיו הן התקשרות לאלוקות, לבורא, לכוח עליון, דרך המסך, כלומר כמה הבורא לוחץ עליו וכמה הוא לוחץ בחזרה. ההתקשרות ביניהם נקראת "זיווג דהכאה", כלומר על ידי הכאה. בנוסף, ההתקשרות הזו מתחזקת והולכת, מתגברת, מה שאינו כן בחושים אחרים.

 

בחושים הגופניים האדם לא מרגיש את מקור התענוג, מקור האינפורמציה שהוא מקבל לתוך חמשת חושיו. כלומר לא מורגש בחושיו שמאחורי המידע עומד סַפַק המידע. לעומת זאת בחוש השישי, אדם מגלה לא רק מידע על העולם העליון, אלא בתוך המידע מתגלה גם מקור העולם העליון. כלומר אותו ספק עצום, השולח לו את כל הלחצים וההשפעות, כדי שעל פניהם יפעיל את עצמו לבנות צורות התגברות למיניהן. כך למֵד האדם מתוך פעולות הבורא כיצד להידמות לו בפעולותיו, עד שהוא והבורא נעשים דומים לחלוטין.

האם לנשמה יש תחושות לאחר המוות או לפחות מודעות למוות?

אם האדם לא רכש מסך, הנשמה שבה להיות נקודה בשורש, מחוסרת תחושות, שכן אילו תחושות יכולות להיות לנקודה? היא חסרת מודעות, ממש כפי שזרע, אף על פי שהוא חי, הוא מחוסר מודעות לגבי התפתחותו העתידית. גם אנו חיים, ובכל זאת לא מרגישים מה מתרחש בתת הכרתנו. בסיכומו של עניין, אם יש מסך, יש חיים רוחניים נצחיים שלמים, אם אין מסך, אז אין. לא משנה אם אתה נמצא בעולם הזה או בעולם הרוחני.

 
מתי תדע הנשמה שהיא קיימת?

רק כאשר תגיע הנשמה לגוף חדש, תתקיים בו, תזדכך שוב, תזדמן לשאלה "מה הטעם בחיי?" והאדם יצא לחפש מקום שיוכל ללמוד בו את חוכמת הקבלה ובאמצעותה ירכוש מסך.

ייתכן שיעברו גלגולים רבים עד שירכוש האדם מסך לראשונה, ורק אז יוכל לפתח עצמו מנקודה לפרצוף רוחני. במידה שבה יהיה לו פרצוף קטנות או פרצוף גדלות, שמתאים פחות או יותר לבורא, דומה לבורא, בהתאם לכך ירכוש את דרגת האדם.

האם אדם מת הוא כאדם שאיבד את ההכרה?

אדם שמת בעולם הזה, הוא אדם שנפסקו כל קשריו עם חמשת החושים. אובדן הכרה אינו אובדן החושים. אובדן הכרה הוא כאשר הגוף עדיין מתקיים על ידי המוח, אך יש הפרעה כלשהי המונעת מהמנגנון לפענח או להעביר את הסימנים להכרה, אף על פי שהאדם מקבל תגובה. כלומר עור התוף באוזן עדיין קיים, פועל ומעביר את התגובה.

 

החוש השישי הוא אחר, משום שאותו צריך האדם להפעיל במלוא כוחותיו, באופן מכוון, מתוך בחירה חופשית, ולדאוג לחוש הזה כך, שפעולת המסך תהיה ממש בידיו. זו חוכמה שלמה כיצד לעשות זאת.

האם נכון יהיה לומר, שאדם שנפטר עובר למצב הקפאה עד לגלגולו החדש?

אי אפשר לומר שהאדם נמצא בהקפאה עד שהוא יוצא לגלגול חדש, משום שגם כאשר הוא מצוי כנקודה, הוא עובר שלבים מסוימים. אך שלבים אלו אינם שלבים בהתקדמות הרוחנית, אלא מעין התפתחות נוספת.

אם כך, תעשיית הסרטים של הוליווד יכולה להיסגר, שכן מרבית הסרטים מבוססים על "החיים שלאחר המוות"?

אין חיים לאחר המוות, אם אדם לא השיג חיים אלו על ידי כך שנעשה מקובל. תעשיית הסרטים של הוליווד לא תינזק מכך, כי לא חשוב לאיש אם הוליווד מייצרת אמת או שקר.אנשים לא צופים בסרטים משום שהם מראים אמת.

האם אדם שרכש חוש שישי, ממשיך במותו להרגיש מציאות עליונה?

ודאי. אותו אדם ממשיך להתקיים בחוש השישי, שכן זהו חוש שכלל אינו שייך לחיים או מוות. אנו עדים לכך שניתן לחיות בחיים האלה ללא החוש השישי, אין כל קשר בין זה לזה. מקובל שרכש את המסך לא מרגיש את המוות כפי שמרגיש בו אדם רגיל, שכן המקובל נשאר עם החוש השישי. ובכלל – העולם הזה עבורו כבר אינו הנושא המרכזי, שכן הוא מזדהה עם העולם הרוחני עוד לפני מותו, ומרבית חייו מתרחשים בו.

 
האם חמשת החושים מדכאים את החוש השישי כל עוד הם דומיננטיים?

לא. החוש השישי חזק מהם, הוא גדל והולך עוד ועוד עד שגובר עליהם, והדבר קורה ברגע הנכון. העניין הוא, שלפני התפרצותו באדם, שאז הוא תובע ממנו לרכוש מסך רוחני, שומר החוש על שתיקה. אך בו ברגע שהוא תובע זאת, האדם חייב למהר ולמצוא מקום שבו נלמדת חוכמת הקבלה, החוכמה כיצד לקבל, כיצד לבנות מסך ולקבל כנגדו את החיות הרוחנית, הרגשת העולם העליון, תחושת הבורא.

 

התביעה לכך, הנשמעת בתוך האדם, מגיעה מהכוח העליון. אך לאחריה כל היגיעה שעל האדם להפעיל כדי לפתח את הדחף לרכישת חוש שישי באה מתוך עצמו, מתוך בחירתו החופשית. האדם חייב לבנות זאת בצורה חופשית לחלוטין, משום שבחמשת חושינו אנו מופעלים כבובות, ורק בחוש השישי, אדם שבונה מסך בעצמו, הוא חופשי.

 

רק בחוש השישי אדם עושה פעולות רצוניות, ומגלה כמה בהשוואה אליו, כל יתר הפעולות שהוא מבצע בחמשת החושים נובעות מתוך דחף פנימי למין, אוכל וכדומה, או מדחף חיצוני, שמגיע מהשפעת החברה.

 

הכול כבר כתוב, מדוד וידוע מראש כיצד יגיב האדם בהתאם לאופיו, בריאותו וכולי. אין לאיש כל שליטה על כך. יתרה מזאת, מלמעלה לא ניתנת שום בחירה חופשית, אלא הכול פועל ומתגלגל ממש באופן אוטומטי, רק במטרה להביא את האדם למצב שיתחיל לבנות את החוש השישי, כי בו הוא קובע את היותו "אדם".

אם הכול פועל באופן אוטומטי, מה מטרת התחושות הרעות שאדם חש במהלך חייו?

הריקנות, ההרגשה הרעה בחמשת החושים, לא מגיעה כדי שהאדם ימלאה, אלא כדי שיפנה את תשומת לבו לחוש השישי, ובמקביל גם החוש השישי עצמו מתחיל להתעורר ולגלות לאדם שהוא ריק.

 

האדם מתחיל לפתח אט אט הרגשה, רצון לקבל דרך החוש הזה דבר מה. בדומה לאדם שכלל לא ידע שהוא עיוור, ולפתע מתחיל לחוש תשוקה עזה לראות. הוא אינו יודע מה פירושה של ראייה, אך ההשתוקקות היא חזקה, ומתבטאת לא רק דרך תחושת החיסרון לראייה שהחלה להציק לו, אלא גם דרך המכות שהוא מקבל ביתר ארבעת חושיו, משום שחסרה לו הראייה.

כלומר אותו חיסרון גורם לו הפסד גם בחוש השמיעה, הריח, הטעם והמישוש, שבהם הוא מקבל מכות, משום שחסרה לו ראייה שתשלים לו את השימוש ביתר החושים.

 

כך גם החוש השישי עצמו נותן לאדם את ההרגשה שחסר לו חוש נוסף, ושיתר חושיו סובלים בשל כך. יתרה מזו, מגלים לאדם בתת הכרתו שהחוש הוא מה שחסר לו, ובלעדי החוש הנוסף לא יוכל להתמלא. אז האדם חש קירח מכאן ומכאן, ומוכרח לפתוח את החוש השישי.

 
האם במצב זה אדם יכול לברוח מהרצון לרכוש חוש שישי, ולהמשיך בחייו כרגיל?

האדם יכול להמשיך, אך מלמעלה יינתנו לו כאלו ייסורים, עד שירצה למרות הכול לעלות מעל לדרגתו האנושית, כי מטרת הבריאה הכללית היא להעלות את האדם לדרגת הבורא. לכן האדם לא יישאר במדרגתו השפופה, שכן יצטרך לתת על כך דין וחשבון.

 

למאמרים נוספים:

תהליך ירידת הנשמה

הכל על גלגול נשמות
חיים לאחר המוות

מעשה בורא תפאורה קבלית
פסיכותרפיה ע"פ שחזור גלגולים