שינוי - הפרפר והאלכימאי

מאת:  בשמת ליבובסקי

עד כמה הטבע יכול ללמד אותנו על טבענו האמיתי ועל הדרך להגיע אל הייעוד האמיתי שלנו?
לפניכם שני סיפורים על תהליכי שינוי טבעיים, שאם נבחן אותם, יוכלו ללמד אותנו רבות על טבענו האמיתי ועל התהליכים שאנו עוברים.

קחו את הזחל לדוגמא, מהרגע שבקע מהביצה, הוא עסוק באכילה מבוקר ועד ערב בכל יום מימי חייו. עולמו קטן, פגיע ומוגבל לשיח שעליו הוא חי. כל מה שהוא מכיר ויודע מסתכם בלמצוא את העלה הבא ולזלול אותו. הוא עסוק בצרכים הבסיסיים של הקיום מיום ליום, ואין לו שום ידיעה או רצון להכיר את העולם הרחב המשתרע מעבר לגבולות השיח. וכך משמין הזחל והולך מיום ליום, יש לו כל מה שהוא יכול לחלום עליו: עלים עסיסיים, הסוואה המגנה עליו מציפור מזדמנת, פה ושם שיחת חולין עם זחלים אחרים שגרים על אותו שיח, מה עוד הוא צריך?

נעבור לרגע אל האלכימאי, הוא לוקח מתכת גולמית, בדיל, עופרת או אולי נחושת, שמעורבת בסיגים של חומרים זרים, היא אינה יכולה לשרת את מטרתה כי אינה טהורה, אין בה את התכונות הייחודיות של מתכת מזוקקת.

ואז מגיע יום, שבו הזחל מגלה פתאום שאין לו תאבון. החיים היו נוחים מאוד עבורו. אך לפתע, מה שהיה כל עולמו בעבר, אינו מספק אותו יותר, הוא רוצה משהו אחר. הוא מסתובב סביב עצמו בחוסר נוחות, מרחרח עלים שהיו מעדן עד לא מזמן ועתה אין לו חפץ בהם, מחפש כאן ושם על ענפי השיח, וברגע, משהו נדלק בו והוא יודע מה הוא צריך לעשות. הוא מתחיל למשוך מגופו חוטי משי וטווה אותם סביב הענף וסביב גופו, עוטף את עצמו היטב במצעים של משי, מכין לעצמו מיטה לחלום בה חלום של שינוי.

המתכת נכנסת לכור ההיתוך, שם באש היא נצרפת, משחררת אנרגיה שהיתה כלואה בתבניות הקשרים בין האטומים, נמסה ומאבדת את הסדר הישן השייך לעבר, כאוס, במקום שהיתה צורה.

הזחל בינתיים, ישן במיטתו הקטנה וחולם חלום נפלא על שמיים כחולים, על תעופה, ועל נוזל בגביע עשוי צבעים מרהיבים, הוא חש את לשונו הארוכה והדקה נשלחת מפיו אל תוך הגביע, וטעם נהדר מציף את כל חושיו.

ככל שהוא ממשיך לחלום, הגוף שלו הולך ומאבד את תבניתו של הזחל, משחרר את האנרגיה שהיתה כלואה בתבנית, הולך ונמס, עד שכל מה שנשאר הוא שלולית של חומר נוזלי, כאוס, במקום שהיתה צורה. ובתוך האש המתכת מטהרת ומזדקקת, מאבדת את הגורמים הזרים שזיהמו אותה, עד שנשאר רק המקור הטהור. והאלכימאי יודע, שהוא יכול להעביר את המתכת תהליך זיקוק נוסף, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד, עד שתהפוך לחומר נדיר. בכל זיקוק תשחרר המתכת את האנרגיה שהחזיקה את הצורה הקודמת ותיצור סדר חדש, עמוק יותר, צורה חדשה ומזוקקת מתוך הכאוס.

גופו של הזחל כבר איננו עוד. אך תודעתו חולמת חלום שהוא אמיתי עבורה, כפי שהיה עולמו של הזחל. החומר הצמיגי, מהדהד עם תדר החלום, ומתוך הכאוס נוצרת צורה חדשה, גוף שכל דמיון בינו לבין הזחל מקרי בהחלט. גוף שלקח את צורתו מתוך החלום.

הפרפר מתעורר ומגיח ממיטתו, מבטו מופנה מעלה אל השמיים הכחולים, השיח והעלים אינם עולמו עוד. הוא מיישר את כנפיו היפיפיות ומפזר ענן של אבקה זוהרת, ואז, הוא פורש את כנפיו ועף אל תוך הכחול והעולם גדול ורחב. הוא עף אל גביע הנקטר שמחכה לו, ושולח את לשונו אל מזון האלים.

ההתנסות, ההסכמה לצרוף את עצמנו באש ולשחרר את תבניות המחשבה הישנות, היא כור ההיתוך שלנו. לפעמים זה כואב לשחרר, לזרוק תבניות/מחשבה שליוו אותנו כל החיים. לא קל להיות בכאוס שבו הישן כבר עזב והחדש עדיין לא נוצר. אך אם נמשיך לחלום, והחלום שאנו חולמים, יהיה גדול ונפלא עד כמה שמחשבתנו מגעת, אם נחייה את החלום בתודעה, יגיע הרגע שבו ניצור את העצמי החדש שלנו בדמותו, ואם לא נוותר, הוא אכן יגיע.

מאמר זה נכתב בהשראת שיעור של רמטה שנקרא "הפרפר והאלכימאי".

בשמת ליבובסקי

למאמרים נוספים:

קארמה, שכר או עונש?
מודעות יצירתית מהי

לחיות מותך שמחה

קלפי טארוט ואינטואיציה

עקרונות הסוד