כל המאמרים של מיטב המומחים פעם בשבוע ישירות למייל שלך.

הגולם

מאת: מערכת Stars

ה"גולם" הוא כנראה האגדה היהודית הידועה ביותר. הוא ייצור, בדרך כלל דמוי אדם, וברוב המקרים, זכר. הגולם נוצר כתוצאה ממדיטציה אינטנסיבית המלווה בלחשים מיסטיים. המילה "גולם" מרמזת על משהו נטול צורה ולא מושלם, או גוף ללא נשמה.

המעשיה הידועה ביותר בנוגע לגולם נוגעת לרבי יהודה לאו מפראג, אשר יצר את היצור להגן על הקהילה היהודית מפני הפרעות, שפיכות הדמים, והמזימות שנרקמו לעיתים קרובות ע"י הכומר ת'דאוס מפראג.

היסטוריה
סיפורים על יצירת יצור מלאכותי ע"י יהודים מופיעים מוקדם מאד עוד בתקופת התלמוד (שנת 500 לספירה) בדיונים תיאולוגיים מתואר אדם כגולם בעת שיצרו אותו, טרם אלוהים הפיח בו חיים, ונשמה.

הכוחות של המילה הכתובה, תורה, האלף-בית, ושמותיו של אלוהים היו ידועים למעט מאד צדיקים, והיו שטענו כי סודות היקום כולו טמונים באלמנטים אלו. ידיעות נסתרות אלו הכילו גם את כוח היצירה. כל הרוצה ללמוד דברים מסוג זה, השתמש בספרון יד נדיר באותה עת - "ספר היצירה".

הגולם ואופן יצירתו אינם מופיעים במפורש ב"ספר היצירה", אולם כרך קטן מכיל חשיבות אדירה לקבליסטים רבים (העוסקים בתיאוריות ובתחומים המעשיים של הקבלה), ומהווה "שלד" ההופך את רעיון יצירת הגולם לאפשרי.

"ספר היצירה" המסתורי נכתב בין המאה ה-3 למאה ה-6, והוא מנסה להסביר את יצירת היקום ע"י אלוהים, כולל את בניית העולם והקוסמוס תוך שימוש ב"ספירות" (החייאות אלוהיות) והאלף-בית העברי. האותיות בספר היצירה חולקו לקטגוריות המקבילות לאיתני טבע, עונות, חלקים בגוף, הרקיע וכו', במובן מסוים,

"ספר היצירה" הציע "טבלת יסודות" אלוהית. באופן תיאורטי, כל השולט בטכניקה הזו יוכל לנצל אותה למטרותיו שלו. רק על ידי שקידה ארוכה במשך 3 שנות לימוד ושינון של "ספר היצירה", צדיקים יכלו ליצור יצורים בעצמם.

הגולם הינו אובייקט פופולרי בתחום הספרות והפולקלור אשר מהווה מקור השראה למוזיקה, מחזות וסרטים. המעשיות הנוגעות לרבי לאו מפראג (נולד ב-1513) לא התפרסמו עד המאה ה-18. הגולם מוזכר שוב מפיהם של ניצולי שואה אשר סיפרו לחייל מבעלות הברית: "הגולם לא נעלם ואפילו בעת מלחמה יצא ממקום מחבואו על-מנת להגן על בית הכנסת שלו".

כאשר הגרמנים כבשו את פראג הם החליטו להרוס את את בית הכנסת, אולם כשנכנסו אליו, בדממת בית הכנסת, נשמעה פסיעה ענקית והגג החל לרעוד. החיילים הגרמנים ראו צללית של כף יד ענקית דרך החלון בתיקרה - ותוך דקות ספורות נטשו את נשקיהם ונסו מהמקום בפניקה.

טכניקות ליצירת גולם
קיימת קשת רחבה של ספרים ומסמכים הנוגעים ליצירת גולם, ולכל מקור שיטה ואלמנטים יחודיים, אולם קיימים מספר אלמנטים החוזרים על עצמם בכל המקורות, ונראה כי הם אבני הבניין החייבים להתקיים בתהליך היצירה של הגולם:
1. טיהור טקסי והכשרה גבוהה ביותר של האדם שיוצר את הגולם.
2. השימוש בסוג מסוים של אדמה (או חימר) בכדי ליצור את הגוף של הגולם - בייחוד אדמה שמעולם לא עובדה או שומשה למטרה כלשהי.
3. השימוש בטקס מילולי שהופך את האדמה לדמוי אדם.
4. מילה או "השם" שמפעיל את היצור.

טכניקות מימי הביניים ליצירת גולם סובבות לעיתים קרובות סביב תהליך מורכב ביותר המחייב דיקלום (כנראה מהזיכרון) תוך הימצאות במצב של מדיטציה, אחד או יותר משמותיו של אלוהים.

לדוגמא, בפרשנות אחת של "ספר היצירה" מפי אלעזר מוורמס, נכתב שלאחר שעורבבו אדמה בתולית מן ההרים עם מים טהורים, השלב הראשון הוא ליצור את הגפים של הגולם (גפיים במקרה זה מייצגים את הראש והכתפיים), כל אחד מה"גפיים" מיוצג ע"י אותיות מהאלף-בית העברי המוזכרות "ספר היצירה". כל אות כזו משודכת לאות עברית נוספת על-מנת ליצור זוגות. שיטה זו נקראת:
"221 השערים".

בשלב השני מרכיבים כל אות באלף-בית העברי עם אחת מהעיצורים מה"טטרהגרממון" (הכינוי לביטוי "יהוה"), ומבטאים כל אחד מהצירופים שנוצרו בעל-פה. פשוט, נכון?

קיימות שיטות מורכבות הרבה יותר, בהם נעשה שימוש בשמותיו של אלוהים המורכבים מ-42 אותיות או אפילו בשמו של האל המורכב מ-72 מילים, אולם מכיוון שביטוי שמות אלה נשמר בסוד במשך שנים כה רבות (עקב הכוח העצום הטמון בהם), ומכיוון שכל טעות קטנה בביטוי שמות אלה גורם למוות מיידי של המבטא אותם, שיטות אלו היו נדירות והשימוש בהם היה נדיר ביותר!

עם השנים, השיטות ליצירת גולם הלכו ו"התפשטו", אולי לשם פישוט הסיפורים עליהם. בשיטות אלו האדמה מונחת במערום והקבליסטים מקיפים את המערום תוך לחישת מזמורים ו"שמות מקודשים". תוך כדי הטקס האדמה עוברת טרנספורמציה ו"לובשת" צורת אדם.

כאשר הגוף מושלם, הוא מופעל באמצעות כתיבת מילה או שם על המצח שלו, או על האמה שלו ולעיתים נדירות יותר, בתוך פיו (במקרה אחד ונדיר ענדו על צוואו של הגולם קמיע עם שמו של אלוהים).
"מילות הפעלה" פופולריות הן: "אדם" (בן האנוש הראשון שנוצר, בדומה לגולם, מהאדמה) ו"אמת".

כאשר רוצים "לכבות" את הגולם, מוחקים את האות הראשונה ב"מילת ההפעלה", וכך "אדם" הופך ל"דם" ו"אמת" הופך ל"מת".

רבי לאו מפראג יצר את הגולם בעקבות חזון שחווה בחלומו. הוא פנה אל חתנו יצחק הכוהן ותלמידו המצטיין יעקוב הלוי בבקשה לעזרה. השלושה יצאו אל הנהג עם שחר, ועל גדותיו פיסלו אדם מהבוץ, וציירו את פניו על האדמה באופן שנראה שוכב על הגב.

לאו הורה לתלמידיו להקיף את הגולם 7 פעמים, כל אחד תוך לחישת נוסחאות (אשר אינן מפורטות בסיפור) שחשף בפניהם. תחילה, דמות הגולם זהרה באדום לוהט, ולאחר שהתקררה בדמות אדם לאו הקיף בעצמו את הגולם 7 פעמים כשבידו ספר התורה. לבסוף דיקלמו השלושה את מילות ההפעלה: בראשית ב' -7 "וייצר יהוה אלהים את - האדם עפר מן - האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

תכונות הגולם
לגולם אין תכונות רוחניות, מכיוון שאין לו נשמה אנושית. ניתנה לו ה"רוח" - "נשימת העצמות", "נשמת החיות" הבסיס של כל יצור חי, וכוח החיים הבסיסי ביותר - אולם אין בגולם משהו נשגב ונעלה יותר. אין לגולם שם, והוא אינו נחשב יצור אנושי והוא אינו מביע כל צער בעת כיבויו.

אין זה אכזריות אלא יותר אדישות רגשית. הגולם הינו חפץ עם חיים, בדומה לרובוט, ללא כל רצונות משלו. תהליך היצירה קדוש ויותר חשוב מהיצור עצמו. מבחינת יכולות מנטליות, הגולם מוקבל לעיתים לכלב מאולף, פרט ליכולות הרגשיות כמובן. הוא מבין מה נאמר לו, מבצע את ההוראות, ולרוב נשמע רק ל"אדון" אחד - בד"כ היוצר הראשי שלו.

תאור פיזי של הגולם הוא דבר נדיר ולרוב מעורפל. בד"כ מדובר ביצור גדול ובוצי ממין זכר (פרט למקרה נדיר אחד שבו נוצר גולם ממין נקבה). רבי לאו מפראג הלביש את הגולם שיצר בבגדים פשוטים והציג אותו בפני הקהילה, אולם מעטים ידעו במה באמת מדובר.

כמעט ללא יוצא מן הכלל הגולם אילם, מכיוון שכוח הדיבור נקשר לרוב עם הנשמה. סיפורים מורכבים יותר המדברים על רבי לאו והגולם שלו (אותו כינה "יוסל'ה") מדברים על יצור חזק, עם שמיעה חדה וללא חת, "הוא אינו יכול לדבר אולם מבין הוראות בסיסיות, הוא ישן ויכול להיפצע".

ברוב סיפורי הגולם, היצור גדל מיום ליום והופך לחזק יותר ויותר עד אשר אינו פרקטי או שהופך למסוכן מידי. בסיפורים אחדים הגולם נטרף על דעתו בסופו של דבר, עובדה שמדגישה את המסר, כי רק אלוהים בעצמו רשאי לעסוק במלאכת יצירת החיים.